על פרט וכלל

עיינתי במפרשי המידות, לכל מי ששמתי עליו יד היה נראה שמדובר בהכללה מוחלטת (גם שלא דומה)
לדוגמא מידות אהרון "נרבה כל מה שיובן מהכלל…בין דדמי לפרט ובין דלא דמי ליה"
(הזמנתי את הספר, אבל עד שהוא יגיע הישיבה תעבור סוגיא ואשמח אם הרב יעזור לי בהבנת העניין הזה כשאני עוסק בו ממש…)

כפי שהסברתי, אף אחד בעולם לא יכול לומר שמרבים הכל (האם הגמרא סוברת שפודים מעשר שני על חתולים או עננים?). לכן יש להבין את דברי מידות אהרן באופן שכתבתי: הכל פירושו כל מה שדומה במידה כלשהי, כלומר לפחות בצד אחד.
הגמרא בעירובין שהזכרתי מדברת על הצדדים השונים שמתרבים בכל מופע מקראי, ומגדירה כמה צדדים מתרבים בכלל ופרט וכמה בפרט וכלל וכמה בכלל ופרט וכלל, למ"ד בתרא עיקר ולמ"ד קמא עיקר. שם ברור שבפרט וכלל מרבים בצד אחד, שכן זה הריבוי מקסימלי (אין יותר מזה), ע"ש היטב.