ערך החיים ביהדות על פי קדושתו

בס"ד כ"ו בחשון תשפ"א

לא' – שלום רב,

לגבי ערך החיים מבואר בגמ' שאין דם של אחד סומק מחבירו, ולכן 'אין דוחים נפש מפני נפש'. הווה אומר שאין מקום כלל להעריך 'חייו של מי שוים יותר'.

אף לגבי הצלת חיים, דעת בן פטורא, שאין מקום להקדים אחד לשני אם יש רק קיתון מים אחד. לעומתו סובר רבי עקיבא ש'חייך קודמים לחיי חבירך'. פשיטא שאין חיי בעל הקיתון שוים יותר מחיי חבירו, אלא שמחוייבותו להצלת עצמו קודמת למחוייבותו לחבירו.

לפי רבי עקיבא, יש מקום לדיון מה לעשות כשיש אפשרות להציל רק אחד. למי מחוייבותו של המציל גדולה יותר. ובזה יש מקום לדון שלאביו, רבו, ת"ח וכהן יש קדימות מצד שחייב המציל בכבודם מעבר למצוות ההצלה הנוהגת בכל אדם. כמו כן יש לדון מצד דיני קדימויות למצווה שייתכן שהאיש קודם לאישה, והלוי לישראל, משום שבקדימויות למצווה 'מקודש' קודם לפחות מקודש (ולזה יש לשייך את דברי הרמב"ם בפיה"מ שהאיש החייב ביותר מצוות קודם לאישה, מדין 'מקודש קודם'.

ברם פסקו של הרמב"ם בפ"ז מהל' מתנות עניים, בהם הוא מביא את החילוקים שבמשנה, משמע ש'להחיות' היינו 'לפרנס'. דיני הקדימה שבמשנה מובאים ע"י הרמב"ם לגבי 'להאכיל, לכסות ולהוציא מבית השבי', ואין ברמב"ם אף מילה לגבי קדימות בהצלת חיים.

לגבי הקדמת גברים לנשים במזונות (= להחיות) אין הרמב"ם פוסק כמשנה בהוריות, אלא: האישה קודמת לאיש להאכיל ולכסות ולהוציא מבית השבי'. הטעם שנותן הרמב"ם: 'מפני שהאיש דרכו לחזר, לא האישה ובושתה מרובה' – מוביל אותנו למקור פסיקתו במשנה בכתובות.

בכתובות נחלקו תנאים לגבי מי שהניח נכסים מועטים ויש לו בנים ובנות. אחד התנאים אומר שהבנים קודמים לבנות מפני שעוסקים בתורה, ואילו רשב"ג אומר: 'הבנות ייזונו והבנים יחזרו על הפתחים' וכרשב"ג נפסקה הלכה בגמרא שם.

מבין הרמב"ם שהמשנה בהוריות שהאיש קודם לאישה, היא כדעת ת"ק בכתובות שהבנים קודמים ליזון מנכסי האב מפני שעוסקין בתורה. אבל למסקנה שהלכה כרשב"ג – נדחית המשנה בהוריות, ויש להקדים את האישה אף 'להחיות', ההינו 'לזון', כדי שלא תצטרך להתבייש ולחזור על הפתחים.

דבריי מבוססים על דברי פרופ' חנוך אלבק ב'מילואים והשלמות' לפירושו למשנה בהוריות.

בברכה, ש"צ

התוס' רצו ליישב את המשנה בהוריות עם ההלכה כרשב"ג שהבנות קודמות למזונות, ולכן פירשו ש'להחיות' היינו 'להציל', אבל למזונות קודמת האישה כמו שהיא קודמת לכסות. יש בזה דוחק מסויים בלמשנה בהוריות, שהיה צריך לפרש שגם למזונות קודמת האישה כמו לכסות.

אין שום קשר לנדון דידן. סומק הדם לעניין ייהרג ואל יעבור מדבר על מצב שבו אני נדרש להרוג כדי להינצל או להציל. אבל כאן מדובר במצב שבו שניים בסכנה שלא באה ממני, ואני יכול להציל רק את אחד מהם. כאן הסברא הפשוטה אומרת שמצילים את מי שדמו סומק טפי. ככל שאני יודע כך נוהגים גם בעולם ובבי"ח ובמד"א, גם אם לא יאמרו זאת בפירוש (ואולי חלקם גם אומרים זאת).

3 קבצים מצורפים
תכנית 1.pdf
58K
תכנית 2.pdf
57K
תכנית 3.pdf
63K