ערכאות של גויים ועריכת דין בהלכה
אני תלמיד שנה א במשפטים באוניברסיטה העברית. רציתי לשאול מה דעת הרב ביחס לעיסוק בעריכת דין בימינו בישראל בהקשר של איסור פניה לערכאות. בין היתר, האם מותר לייצג תובע שלא מוכן לפנות לדין תורה בדיני ממונות והנתבע הוא ירא שמיים ורוצה דין תורה? (אני שואל כי מן הסתם יהיה קשה לעבוד בארץ כעורך דין כאשר מראש אני מסרב לייצג תובע כזה).
האם יש שיקול של "עת לעשות לה' הפרו תורתך" ולכן יש להתיר בדוחק פניה לערכאות, עריכת דין, ואפילו להיות שופט ממש, כדי שלא יוותר כל עולם המשפט במדינה בידי אנשים שרחוקים מתורה ומצוות, ואולי בכך להשפיע לטובה על המערכת המשפטית מבפנים?
תודה רבה!
ראה טור 448.
לשואל- אני כתבתי מאמר להתיר זאת בגלל "עת לעשות לה'" כמו שכתבת, מכל מיני סיבות, הכתב עת מתעכב כבר כבר כמה שנים… אם מעניין אותך, אשלח לך בפרטי.
0526348721
מה ההבדל בין "ספאשט נישט" לבין סברת "עת לעשות לה'" בהקשר זה?
חוץ מזה מה הגבול של "ספאשט נישט"? האם נגיד שנתיר לכהן את אשתו שנאנסה בגלל ספאשט נישט? מה הגבול?
אין הבדל. בהחלט אפשר להסביר כך את "עת לעשות לה' ". רק שבד"כ מקובל שהשיקול של רבי נעשה בסנהדרין שמוסמכת להפקיע דין תורה. זוהי תקנה ו"עת לעשות" הוא טעם התקנה. אני מדבר על פרשנות לדין דאורייתא ולא על תקנה, ולזה אין צורך בסנהדרין עם סמכות פורמלית.
אין לי קריטריון לגבול, אבל יש שכל ישר. אשת כהן לא יכול להיות פאסטנישט בגלל שאז היה עליהם להתירה כבר מהר סיני. המציאות לא השתנתה. אם כי יש לפלפל גם בזה (כי הנורמות ומעמד הנשים שונים).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer