ערעור על מושג הזמן בשאלת הידיעה והבחירה

שלום הרב מיכי. שאלת הידיעה והבחירה. נשאלת על כך רבות והתייחסת לנושא החבוט הזה בהרחבה רבה.
אני מכיר את מסקנתך (אין ידיעה) וכן את הטענות המובילות אליה. בין היתר אתה דוחה את אותם המנסים לפתור את הבעיה דרך התייחסות למימד הזמן באמירה כי בזה הם אינם פותרים שום דבר אלא עונים על השאלה הלא נכונה. אם הייתי שואל על עצם ידיעת הבורא- בהינתן שאני יכול לבחור מה לעשות, כיצד הוא יודע מה אבחר? והרי זה עדיין לא קרה? אני עדיין לא יודע מה אעשה אז איך הוא יודע? אכן על כך יש לומר שהוא מעל הזמן והוא יכול לשלוף אירוע שעדיין לא קרה.
אבל זו אינה שאלת הידיעה והבחירה. השאלה הגדולה היא האם לאחר שהוא השיג את הסרט לי עדיין יש רצון חופשי? אם הוא יודע מראש מה אני אעשה בעצם אין לי באמת אפשריות. בהנחה שהמידע העתידי מצוי בידו איך אני יכול לבחור אחרת? כלומר למעשה מתברר שהבעיה כאן היא לא זה שה' יודע. אלא עצם קיומו של המידע סותרת את חופש הרצון, וידיעת הבורא למעשה רק משמשת כסימן לכך שהמידע כבר קיים והדר קושיה לדוכתא.
 
ברצוני להמשיך את ההתייחסות למימד הזמן אבל דווקא מיכוון אחר- ערעור על מושג הזמן שהצגת הסתירה מציגה.
דומני כי השאלה המציגה את הידיעה והבחירה כסותרות למעשה מניחה תפיסת זמן לינארית וקבועה, שבה "עבר", "הווה" ו"עתיד" הם מושגים מוחלטים ומוגדרים היטב.
לפי המדע של ימינו הזמן אינו לינארי ואינו דבר מוחלט אבסולוטי (הזמן תלוי לדוגמא במקום). הזמן הינו מימד כשאר מימדי המרחב והינו תלוי בהם.  לפי תפיסתו של איינשטיין בתורת היחסות אין הזמן דבר מוחלט אבסולוטי אלא לכל קורדינטה של מרחב-זמן ישנה זמן המתייחס אליה כתלות בשאר המימדים. ההבנה היום של זמן שהוא תלוי מקום ותלוי מתבונן מבהירה לנו שאין מניע מהותי שהעבר והעתיד והווה יכולים להתקיים בצורה מקבילית ולא כרצף לינארי (כמובן לאדם אין אפשרות מעשית עקב מגבלות פיזיות אבל לא מן הנמנע שהקב"ה שלא תלוי זמן ומקום יכול לדעת דברים באופן אחר שאינו נתפס בשכלנו).
ולכן כשאתה מציג את הבורא כצופה בסרט ושולף את המידע מהעתיד כך שמתברר כי המידע כבר קיים ומהווה סתירה לבחירה החופשית זו תפיסה של זמן לינארי שיש מוקדם ומאוחר שעליה אני רוצה לערער.
השאלה מניחה שהעתיד חייב לבוא לאחר ההווה. מניין לנו?  קיומו של המידע בממד הזמן יוצר סתירה רק כאשר אני מציב את העתיד כמשהו אבסולוטי ומאוחר להווה. תפיסת הזמן של ימינו אינה מציבה את הדברים בסתירה משום שאין זמן אבסולוטי, העתיד אינו בהכרח אחרי העבר כמו שהשולחן בבית שלי אינו מאחורי המקרר הכל עניין מהיכן אתה מסתכל. בהסתכלות על מימדי המרחב ושואל את עצמי מה נמצא לפני השולחן ומה אחריו, אם אני מסתכל מצד אחד המקרר לפני השולחן ואם אני מסתכל מהצד השני השולחן לפני המקרר. לפי תורת היחסות גם הזמן הוא מימד כמו המרחב. לכן, הזמן אינו שונה בכך ובהסתכלות האדם הדברים מגיעים אחד אחרי השני אבל בהסתכלות אחרת אולי אין הדבר כך ובהסתכלות עליונה יותר אולי בעצם אין קשר אמיתי בין המקרר והשולחן ושאני אומר מה לפני מה הוא רק ניסיון שלי ליצור חיבור מהמבט שלי בין השניים, אבל מניין שזהו המבט הבלעדי?
 
חשוב לי לציין כי אין אני טוען שערעור זה עונה על השאלה, להיפך. הוא מעורר הרבה קושיות ובעיות שקשה לנו לתפוס אותם. השאלה כאן רק נהיית מסובכת יותר. מה שערעור זה מקדם אותנו הוא ששאלה זו מניחה תפיסה שגויה של זמן ועל כן הייתי יכול להשיב שהשאלה מניחה דבר שגוי ועל כן מביאה למסקנות שגויות.
יתרה מכך, ערעור על תפיסת הזמן מבטל את השאלה מהשורש משום שהוא גורם לכך שאין סתירה בשאלה. הסתירה נובעת מתוך הבנת זמן שגויה האומרת שהעתיד נוצר לאחר בחירת ההווה ומתוך כך ההווה קובע את העתיד ולכן אם העתיד כבר קיים גם ההווה שהביא אליו מחוייב כבר להתקיים (ולא ניתן לבחור). דבר זה נכון בתפיסת זמן לינארית ואבסולוטית אך המדע של ימינו אינו אומר כך. כמו שהדגשתי מבחינתי זה רק ערעור ולא פתרון משום שפתרתי בעייה אחת אבל יצרתי בעייה אחרת והיא איך ייתכן שהעבר והעתיד מתקיים לא כרצף אלא במקביל. שאלה שאכן קשה מאוד לענות עליה אבל גם הפיזיקה המודרנית מנסה להתמודד איתה ואם כך זו שאלה על המדע עצמו ולא על המאמין דוקא. כמו שמדען יכול להיות רציונלי על אף שעדיין לא ענה על שאלה זו כך גם המאמין לא שונה בכך.
בעין אני חושב שיועיל לדון על "אפקט הגל הכפול" של ד"ר יקיר אהרונוב (מועמד לפרס נובל ומגלה אפקט אהרונוב-בוהם) הטוען שיש השפעות מהעתיד על ההווה [לא מוצא את המקור המדוייק אבל ניתן לראות לדוגמא כאן: https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3365730,00.html ]
 אפקטים מהסגנון הזה בפיזיקה יכולים לאשש לנו שתפיסת הזמן כלינארי הינה שגויה גם באופן אמפירי.