פוסטמודרניזם והטרילוגיה

שלום רב לרב,
טרם קראתי את הטרילוגיה החדשה (בשעטו"מ על הוצאתה) אבל אני עוקב אחרי הבלוג והמאמרים של הרב, וכן קראתי את רוב ספרי הרב הקודמים.
שתי שאלות (קצת כבדות) יש לי בנושא:

1.  הרב הרבה לתקוף את הגישה הפוסטמודרנית-אנליטית. ע"פ הגישה הזו, אין אמת אובייקטיבית, וכל "עולם הרוח" הוא לא יותר מאוסף סיפורים מדומיינים וסובייקטיביים חסרי משמעות. אלא שנראה שהטרילוגיה עצמה מנסה "לבנות סיפור" חדש של יהדות, כך שאדם בן זמננו הרוצה להמשיך לאחוז ביהדות יוכל לעשות זאת מבלי לוותר על רציונליות, מוסר, וכו'. בניית הסיפור הזו דורשת לוותר על חלק מההנחות והדעות המקובלות של "היהדות הנאמנה". האם עצם השאיפה "לבנות סיפור" ליהדות איננה יישום בפועל של הגישה פוסטמודרנית?
2. בחזרה לסוגיה הבסיסית של מודרניזם לעומת פוסטמודרניזם. אחת ההשלכות של החשיבה הפוסטמודרנית (אותה הרב תוקף) היא שהשפה של בני-אדם איננה אנליטית, ובכל זאת מתאפשרת ביננו תקשורת מוצלחת. האינטואיציה שלנו מורה לנו שאנו דנים ביננו במושגים שיש בהם (לפחות רובד כלשהו) של אובייקטיביות. אלא שמכאן הרב מסיק שההסבר לכך הוא שקיימת מציאות מופשטת ורוחנית (דואליזם?) שאנו צופים בה בעיני השכל. אך אפשר לאחוז בתפיסה מודרנית-סינתטית ולהיוותר מטריאליסט מושבע. אם נתבונן בעולם החי (למשל), נבחין מיד במספר עקרונות התנהגותיים פשוטים (יחסי טורף-נטרף, יחסים היררכיים באותו מין, סימביוזה בין מינים שונים, אמפטיה בין בעלי חיים, יחסי הורות, ועוד). לעומת זאת, מבנה המוח האנושי מכיל מעין "גרעין חייתי" קדום יותר, אשר על גביו יש שכבות נוספות לעיבוד מידע (ניאו-קורטקס). אפשר לומר, שהבלבול הפוסטמודרני נובע מאותה יכולת מתקדמת לבנות אנאלוגיות רבות, מורכבות, ומבלבלות (אשר כמובן יכולות להיות מופרכות לחלוטין). אלא שבגרעין הדברים אנחנו מתנהלים לפי מספר סופי של עקרונות התנהגותיים חייתיים. ע"פ גישה כזו, התחושה האינטואיטיבית שלנו לגבי ממדים אובייקטיביים איננה מצביעה על קיומו של עולם רוחני מופשט אלא להיפך! היא מעידה על חיבור לרבדים הבסיסיים והחייתיים יותר שלנו. מקווה שהבהרתי את עצמי. אשמח להתייחסות הרב לכך.