פורמליות בהלכה
הרב כתב באחד ממאמריו הנשכנים (והמאוד יפים):
"אני מוכן לקבל את הטענה שלפעמים הופכים עיקרון שיסודו בהבנת המציאות לעיקרון פורמלי שהתנתק ממקורו, ולו רק כטקטיקה של מי שאין לו הכלים להתמודד עם הקשיים. אבל לדעתי דבר כזה יכול להיעשות במקרים מסוימים בלבד, וכשיש צורך והצדקה לכך, וכך אכן עשו תמיד. אבל בימינו זה נראה ממש כגידול סרטני. חלקים ניכרים מההלכה מאבדים את משמעותם ונראים אבסורדיים על פניהם, ורבים, כולל תלמידי חכמים מובהקים, מאבדים בגלל זה את האמון בהלכה בכלל ובממסד הרבני בפרט. סהדי במרומים שאני פורמליסט לא קטן, ובכל זאת, דווקא בגלל שאיני מאמין בניתוק הלייבוביצ'י בין ההלכה לתכניה, איני מוכן לקבל פורמליזציות מקיפות כל כך"
הרב יכול להרחיב בכך מעט? מתי יש פורמליות מוצדקת ומתי לא? אם לא גבול ברור אז מתי אמרינן כך ומתי אחרת? אודה לרב אם יכול מעט להרחיב
קשה לי לפרט. ככלל, זה מה שהסברתי. גם הרמב"ם כותב במו"נ שניתן לקבוע פרטים במצווה מסיבות של פורמליזם ואחידות ובהירות, אבל לא סביר שחלק ניכר ממערכת המצוות עצמה תהיה כזאת. אעיר שאני כן רואה במצוות ערכים לא מוסריים ולכן מבחינתנו הם פורמליים במובן מסוים, אבל כאן דיברתי על מה שיסודו בהבנת המציאות.
איפה המאמר הנ"ל?
בתגובות ל'גוי שהלכה לא הכירה' שהתפרסם במקור ראשון – ראה כאן בקטגוריה מאמרים
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer