פילוסופיה ואמונה

פעם שמעתי מהרב אורי שרקי פרשנות לגבי ראיית הכפירה כחטא דתי. הוא טוען שההאשמה היא שההוגה נתן ליצריו ולרצונו הרע רשות לנתב את דרך חשיבתו (מה שמכונה בפסיכולוגיה של פרויד 'רציונליזציה', שזה מנגנון יצרי שעומד בבסיס החשיבה הלוגית). לא מגנים את הכופר על טעותו הלוגית אלא על הרצון העומד ביסודו. לכן הרב קוק אמר "יש אמונה שהיא כפירה ויש כפירה שהיא אמונה". הכל תלוי ברצון.

אז אם כן, ועיון פילוסופי לא מוביל לשום מקום, אין שום טעם לעסוק בכך..

תמיד אפשר לטעון זאת, גם כלפי המאמינים (שהרי כבר מרקס אמר שזה אופיום להמונים. יש יצר להאמין. זה נוח). אני לא חולק על כך שלעתים היצרים והנטיות משפיעים, אבל לא חושב שכל טעות היא פרי יצר. לכן לדעתי אי אפשר להאשים אדם על טעויות. ואלו דברי הרדב"ז הידועים על טועה בדעות כאנוס.

לא הבנתי

עניתי לשי.

אז אפשר תשובה הרב? לא הבנתי.. מצד אחד עיון פילוסופי לא מוביל לשום מקום ומצד שני הרב עוסק בפילוסופיה?

לא הבנתי. השאלה הייתה אליי? אני לא כתבתי שהעיון הפילוסופי לא מוביל לשום מקום. להיפך, לדעתי ההוא בהחלט מוביל. רק אמרתי שיש עליו השפעות רבות ומן הראוי לנסות ולנטרל אותן. אגב, העיון הפילוסופי לא שונה ממחשבה בכל תחום אחר. יש בה תועלת למרות שייתכנו טעויות והטיות.

אז הרב אם אפשר לסכם: עיון פילוסופי- שיעשה ע"י אדם מספיק רציני ומעמיק שלא מוטה מחמת דעות קדומות יצרים וכדו',יוביל לאמונה באלוקים?

אני חושב שכן. סה מה שניסיתי להראות במחברות.

הרב מיכי,
אותי מטרידה השאלה כיצד זה ייתכן שאנשים משכילים ומיומנים בפילוסופיה לא מקבלים את המסקנה שיש אלוהים גם כאשר הם מעיינים בטיעונים לקיומו. קשה לי להאמין שאדם כמו ברטראנד ראסל יכשל בטעות לוגית. יותר מסתדר לי שאדם כזה מסרב לקבל הנחת יסוד מסוימת שמתוכה הוא גם לא יוכל להגיע אל המסקנה שקיים אלוהים. ייתכן שהסכמה לקבל הנחת יסוד מסוימת תלויה ברצון של ההוגה, כלומר שהיא קודמת להליך הלוגי.
זה כמו שישעיהו ליבוביץ' המנוח לא הסכים לקבל את התיאוריה הפסיכואנליטית על התת מודע מתוך אמונה בתבוניות האדם (כך מספר נכדו, יורם יובל בספר סערת נפש)

הבעיה כמעט אף פעם אינה טעות לוגית אלא טעות פילוסופית. כלומר לא בהיסק אלא בהנחות. ואצל לייבוביץ לדעתי יובל טועה. הוא סירב בגלל שהפסיכואנליזה אינה מדע, כפי שקבע פופר. לייבוביץ היה פוזיטיביסט ולא קיבל ספקולציות כאלה, ובצדק.

אוף, הרב מיכי והפסיכואנליזה … מסנגד.

הרב, לגבי הימנעות מהטיה לדעות קדומות יצרים וכדומה, מהם הדרכים להימנע מכך ככל הניתן?

העצה היעוצה היא להימנע מכך ככל האפשר. 🙂
אולי לבחון את עמדתך מול אחרים בעלי תפיסות שונות ולקבל הערות בקשב וברצינות. להיות מוכן לשנות עמדה.

הרב לגבי העצה- ברור לי שבחינת עמדתי מול אחרים והקשבה להערותיהם היא מועילה, אבל איך זה קשור למניעת השפעה של דעות קדומות, שיקולי נוחות וכדומה?