פיקוח נפש עתידי

שלום הרב. ראיתי שהרב כתב בתשובה שמתייחסים לפיקוח נפש עתידי לציבור כפיקוח נפש עכשווי ואף מחללים את השבת עבורו. וראייתו מסוגיה דגחלת בשיטת הגאונים.
לכאורה ראיתי סתירה לכך מסוגיה דגיטין מה. בעניין פדיון שבויים. שם אומרת המשנה שאין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהן ובגמרא נסתפקו מאיזה טעם: האם משום דוחק הציבור או שמא יוסיפו החטפים לחטוף. 
שואלים האחרונים: איך יתכן שמשום דוחק הציבור לא יפדו והרי יש כאן לאו "לא תעמוד על דם רעך" וחייב אדם ליתן כל ממונו ולא לעבור עליו?
תירץ החתם סופר בשו"ת חו"מ סי' קע"ז שדוחק הציבור נכלל בפיקוח נפש. 
עד כאן דווקא נשמע כשיטת הרב על פי הגאונים אחד לאחד.
אלא שהגמרא בעצמה מסתפקת האם האיסור משום דוחק הציבור או שמא יוסיפו לחטוף ונשאלת השאלה האם זו הסתפקות במציאות? לא מסתבר, לכן נראה שהגמרא מסתפקת האם חוששים שמא החטפים יוסיפו לחטוף.. ובעצם האם מחשבים פיקוח נפש עתידי או בכלל חשבונות עתידיים. ולא כדברי הרב שהדבר מוכרע.. (בעניין דוחק הציבור, נדמה לי שאין זה חשש עתידי, אלא פיקוח נפש שכבר התחיל והתהווה)
ואם תאמר: והרי הרמב"ם והשולחן ערוך פסקו כהטעם "משום שמא יחטפו" ואם כן שיטת ההלכה כמותי.. אען ואומר ששיטת ההלכה עוד יותר קשה שהרי להלכה מותר לאדם לפדות את עצמו ביותר מכדי דמיו ואם מדובר בפיקוח נפש עתידי כיצד הותר לו זה? ועוד יותר לשיטת תוספות שפודה את אשתו יותר מכדי דמיה. בקיצור כיצד לא מתחשבים בפדיון שבויים בחשבון עתידי של פיקוח נפש?
לדעתי ההסבר הפשוט לומר הוא שההלכה אינה מתייחסת לפיקוח נפש עתידי כלל ובדומה לשיטת הנודע ביהודה בניתוח מתים- שאסור לנתח מתים בכדי להציל מחלות עתידיות. וכל היתר המשנה לא לפדות בעבור תיקון העולם- הוא בעצם נצחון של המוסר על התורה, כלומר העדפה מוסרית של תיקון העולם בניגוד להלכה הפשוטה.
הארכתי אבל אשמח לתגובת הרב בעניין. תודה.