פירות בתוך הסעודה
שלום,
ההורים שלי מאמריקה ושם אוכלים הרבה פירות.
בסעודות שבת יש הרבה פעמים פירות כמנה ראשונה או מנה אחרונה וכך גם בארוחות שונות במהלך השבוע.
מעולם לא ראיתי את אחד ההורים מברך ברכה לפני הפרי (כלומר – הם נפטרים ב"המוציא").
האם זה בסדר לנהוג כך? או שצריך לברך לפי כללים שונים (אם זה קינוח, אם זה בא עם הפת ושאר הכללים).
כלומר – מבחינתי הכל חלק מהסעודה… אין אצלי בראש הבדלה בין מנת בשר לבין מנת פרי…
תודה
שלום,
קראתי אך השאלה האם זה נכון גם לאנשים אשכנזים מהסוג של המשפחה שלי שפירות זה ממש חלק אינטגרלי מהאוכל…
למשל כתוב –
אולם מאכלים שנועדו לקינוח, היינו אותם המאכלים שאדם רגיל לאכול מפני טעמם הטוב ולא כדי לשבוע, כגון תמרים, ענבים, אבטיח וכיוצא בהם, אינם נפטרים בברכת 'המוציא'. מפני שברכת 'המוציא' חלה רק על מאכלים שנועדו לשביעה, שהם עיקר הסעודה, אבל הקינוחים שנאכלים כדי להוסיף טעם טוב, שאותם רגילים לאכול בסוף הארוחות או ביניהן, הם תוספת על הסעודה, ועליהם צריך לברך בנפרד.
או למשל –
ואם מגישים בתחילת הסעודה אשכולית או מלון, צריכים לברך עליהם ברכה ראשונה, מפני שהם סוג של קינוח שמוגש בתחילת הסעודה, כדי לפתוח את הסעודה בטעם טוב, ואינם חלק ממשי של הסעודה.
אבל אצלנו זה ממש חלק כזה מהאוכל… אף פעם לא היה לי בראש שזה קטגוריה אחרת.
לשם המחשה – זה ברור שלאפה שווארמה זה יחידה אחת. למרות שאם "מתבוננים" אז אין באמת קשר לכאורה בין בשר הודו לבין ירקות לבין חומוס לבין פטרוזיליה וכו'… אבל בכל זאת זה יחידה אחת (ומן הסתם לא יעלה על הדעת שמישהו יגיד למי שאוכל לאפה שווארמה שיברך בנפרד על דברים שונים בתוכו).
אז כך גם בראש שלי פירות זה לא "יחידה נפרדת" מארוחה. אלא אם כן למשל זה לאכול תפוז או משהו שעה אחרי ברכת המזון וכדומה.פירות זה ממש משהו ששמים כמעט בכל הזדמנות בתרבות שאני רגיל אליה.
אני חושב שזה לא משנה. ככל שאני מבין אתם לא אוכלים את זה כדי לשבוע. אתם מקנחים במסגרת הסעודה עצמה. את הפירות אתם אוכלים בשביל הטעם ולא לשביעה.
מעבר לזה, אם בכלל הציבור זה לא המצב, יש אולי גם מקום לסברא שבטלה דעתכם אצל כל אדם.
בס"ד ב"כ יברך באד"ר פ"ב
לגיא – שלום רב
יש לצדד לטובת מנהג הוריך מכמה טעמים:
א. אולי הפירות הנאכלים בתוך הסעודה באים לעורר את התיאבון? ב'וזאת הברכה (תשס"ט, עמ' 77), כתב שבד"כ פירות מתוקים אינם נאכלים לעורר התיאבון, אך בידוע שבאים לעורר התיאבון נחשבים הם כ'באים מחמת הסעודה.
ב. לגבי 'לפתן' (קומפוט') הנאכל כמנה אחרונה, נהג הח"ח בסוף ימיו לחוש שלא לברך עליו.(ראה טעמו שם, עמ' 245). פירות חיים כותב בעל וזה"ב שאינם בכלל סברא זו מכיוון שרגילים לאכלם כל היום גם שלא בשעת הסעודה, אך אולי אצל הוריך רגילים לאכול פירות רק בתוך הסעודה?
ד. מה שנאכל 'להשרות אכילה שבמעיו' נחשב כ'בא מחמת הסעודה', אולי נאכלים הפירות אצל הוריך כדי לשפר את עיכול המזון שנאכל בסעודה?
בברכה, חנוך הענך פיינשמקר-פלטי
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer