פלורליסט ומוניסט

אני מניח ששמעת בשיעור על ההרמוניזם. לדעתי כמעט כל מי שדיבר בסוגיה הזאת מתכוון אליו, אלא שבניסוחים שונים.
1. הרמוניסט. הוא אומר שהטעמים נכונים והמשקל שלהם משתנה בנסיבות שונות. יש אמת אחת שמורכבת מכל הטעמים.
2. כעין זה כתב באריכות ר"י הוטנר שדבריו הובאו בתחילת ספר 'בינו שנות דור ודור'. למשל, לגבי אופן הכנסת הקרשים במשכן לעגלות, שיש מחלוקת במציאות. טענתו היא שהמחלוקת היא בפירוש הפסוקים, והניסוח של הפסוקים מאפשר את שני הפירושים. לכן במציאות ודאי שרק אחד צדק, אבל הם לא עוסקים במציאות אלא בפרשנות הפסוקים, ובזה אלו ואלו.
3. מפני שזה מרוקן מתוכן את מושגי האמת ודברי אלוהים חיים. גם ארוחת בוקר נותנת לי כוח ומסייעת לי בזה, וגם הכיסא הנוח שעליו אני יושב. אמנם אם גם הוא מתכוון שהטעמים של כל הצדדים הם נכונים ובכך מסייעים לי להגיע למסקנה נכונה, אז גם הוא הרמוניסט.
4. לאור הגמרא בגיטין ו ע"ב (זבוב מצא ולא הקפיד נימא מצא והקפיד) נראה שזה בהחלט אפשרי. שוב זהו הרמוניזם. לגופו של עניין זה לא סביר. אין סיבה לחשוב שנוצרו בו זמנית כמה סיבות שכל אחת מהן מחייבת מיתה. במציאות רק אחד צדק, אבל כפרשנות לפסוקים או כדרוש חינוכי יכול להיות אמת בכל אחת מהאפשרויות.
מכל זה תוכל להבין שאין טעם לעסוק בכל השיטות הללו לפני שמבררים את העניין ברמה המושגית. בזה טועים כמעט כל מי שעסק בזה שלא הקדים לכך ניתוח מושגי. הניתוח המושגי מוביל להרמוניזם, ויש לכך שתי השלכות: 1. ברגע שהגעתי למסקנה שזוהי האמת, מה טעם לעסוק בדברי כל המפרשים בעניין? אני כבר יודע את המסקנה. 2. עכל פי עקרון החסד ניתן להבין שכמעט כל מי שעסק בזה בעצם התכוון להרמוניזם, אלא שכל פעם מזווית אחרת.