פקוח נפש בשבת
בסי' שכט סע' ב פוסק המחבר דכן הולכין בפקוח נפש אחר הרוב באופן שעקרו כולם (תשע גוים ויהודי אחד) ממקום הקביעות והולכין עם הכלל 'כל דפריש'.
ובסע' ג נפסק דאפי' בכמה ספיקות זו על זו (שמא אינו שם, שמא אינו חי, שמא אינו ישראל) כן מחללין.
ואיני מבין ממבט סטטיסטי למה שונה ה33 אחוז בסע' ג שמותר לחלל על זה מהאחוז בסע' ב (שיכול להיות ג"כ ב' גוים כנגד ישראל אחד = 33 אחוז) ואין מחללין?
לא בדקתי ואענה מקופיא.
ראשית, כשיש שלושה ספיקות זה לא 33%, אלא 12.5%. אין כאן 3 אפשרויות אלא 8.
מעבר לזה, הסתכלות סטטיסטית על מקרים אלו אינה נכונה. כתבתי כאן בעבר (ראה למשל בטורים על מכפלות הסתברותיות, ובטורים על רוב דאיתא קמן) שברוב המקרים של ספק ורוב אין לתרגם זאת ל-50% או כמות אחוזית מסוימת. אתה לא באמת יודע אם הסיכוי שהוא שם או לא שם, והאם הוא חי או מת הם שווים. אלו ספירות של אפשרויות ולא כימות אחוזי.
גם לעצם ההשוואה בין ספק ספיקא לרוב, זה רק לשיטת הרשב"א שרואה את ס"ס כמימוש של דין רוב. אבל לרוב הדעות אלו דינים שונים.
כעת לשאלתך. מכיוון שלא מדובר כאן בסטטיסטיקה, אלו כללים פורמליים ולא סטטיסטיים. וההלכה מתייחסת אליהם ככאלה ולא כסיכויים. לפי ההלכה לא הולכים אחרי הרוב, אבל בספק מחמירים גם אם זה ספקות מרובים.
בסוגיא זו מחלקים חילוקים דקים בין סיטואציות שונות וסוגי רוב שונים. זכור לי שבשע"י בסוף כרך א דן בזה באריכות.
אם תגיע למצב בו יש רוב ומיעוט ויש לך חשש סביר שאם לא תחלל שבת ימות כאן מישהו, האם לא תחלל שבת?
ודאי שאחלל, שכן כיום יש לחלל שבת גם על גוי.
אם מדובר בגוי של פעם, עובד עבודה זרה, בן עמלק
אז ההלכה אוסרת. אני מניח שמי שיימצא בסיטואציה ימצא את הדרך לעקוף. בשינוי וכדומה. אף אחד לא ישאיר אדם למות בגלל עניין פורמלי.
כוונתי לאדם שלא אמור למות (לא עמלקי).
ולו יצויר מצב שלצורך ההצלה אתה חייב לעשות מלאכה כדרכה (ללא שינוי), מה יש לעשות במצב כזה?
אז תיאורטית אמורים לוותר ולהשאירם למות. שאלה גדולה אם הייתי עושה זאת. החובה לציית לפסק הגמרא עומדת נגד ערך החיים, והשאלה מי גובר.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer