פרשנות התורה בהתאם למציאות התרבותית

שלום רפי.
אן שום צורך שהדרש יתאים לפשט, כפי שכבר כתב הגר"א. אבל גם לדרש יש כללים, ולא סביר שעושים שם מה שרוצים רק כדי להשיג תוצאה רצויה. אחרת התורה מאבדת את משמעותה, כי אנחנו סתם עושים מה שהחלטנו. לכן גם טיעון מדרשי אמור להחזיק מים מצד עצמו, ולא די בכך שהוא מניב את ההלכה הרצויה לנו.
נכון שכשמפרשים/דורשים את התורה יש תלות בסברתו של הפרשן/דרשן, אבל הסברא היא רק כלי לכוין אותו לאחד מהפירושים האפשריים ולא ליצור יש מאין פירוש אחר לפי הזמנה.
דרשתו של ר"ע כנראה כוונתך לשבת סד לגבי הדוה בנידתה. זו דוגמה שמובאת בד"כ כדי להראות שיש דרש יוצר (ולא רק סומך) ושהסברא וערכיו של הדרשן משפיעים על התוצר המדרשי. ראה למשל בספרו של משה הלברטל מהפכות פרשניות בהתהוותן.
——————————————————————————————
שואל:
לא התכוונתי שאפשר לפרש מה שרוצים אלא שמעיקרא נתנה תורה בכמה צורות שמתקיימות במצבים שונים, ולכן כאשר ישנו שינוי תרבותי תינתן התורה להידרש באופן מסויים שעולה בקנה אחד עם התרבות והמציאות המתחדשת. כמובן שכשלא ניתן לפרש לא נשנה את התורה, אבל כל עוד ישנם כמה פירושים נתפוס כאחד הפירושים מפני התאמתו למציאות ולתרבות
——————————————————————————————
הרב:
אני לא חושב שצריך להניח שהתורה מראש ניתנה על כמה פנים. התורה היא אחת, והפירוש הוא תוצאה של הנסיבות. ברור שאת אותו דבר אפשר לראות או ליישם בכמה צורות לפי האדם והנסיבות. ההנחה שמראש חשבו על כל הנסיבות לא נחוצה כאן. אבל זה עניין שולי, בעיקרון אני מסכים.