פתיל תכלת לא מארגמון כהה קוצים

העלויות הם רק טריגר ואינם קשורות ישירות למצוות התכלת כמובן.
משיחה שלי עם חברים אף אחד מהם לא קונה פתיל תכלת של ארגמן בגלל המחיר. כמו שהרב ציין בספרו "מהלכים בין העומדים" לפעמים אנו צריכים משהו שיעורר אותנו לחשוב על פתרון הלכתי ועניין הכסף כאמורלעיל הוא הטריגר לבדיקה מחדש של המצווה.
עלות הקורבן היווה גם את הטריגר שהניעה את רשב"ג לתקן את התקנה על הקינים.
לעצם השאלה, כיוון ששיטת הרמב"ם היא יחידה (אין פוסק אחר למיטב ידיעתי שקושר את התכלת המקראי עם יכולת הדהייה שלו [התכלת של ארגמון מחזיק מעמד לאורך זמן בניגוד לקלא אילן]), אני מסתמך על שיטה יחידה כעין שעת הדחק. האם נכון הלכתית לעשות כך (להסתמך רק על שיטת הרמב"ם).

לגבי רשב"ג, הסברתי את ההבדל בין תקנה של סנהדרין לבין החלטה שלך או של פוסק.
לגבי הטריגר לבדיקה, כל דבר יכול להיות טריגר לבדיקה, אבל ההחלטה בסוף צריכה להתבסס על הנמקות ולא על הטריגרים. לכן עניתי מה שעניתי.
ככל שאני זוכר זו אינה שיטת הרמב"ם. לכל היותר אתה אולי חושב שכך הוא סבר. זה גם יכול להיות טעמא דקרא (כלומר תכלת זה רק מחילזון, אבל הטעם הוא שאינו דוהה).
אבל אם אתה חושב שזו שיטתו ואם אין לך עמדה משלך אז יש מקום להחלטה כזאת. השאלה האם לשיטות האחרות זה לא קלא אילן, ואז לפי שאר הראשונים אינך יוצא ידי חובת תכלת ואף עושה איסור (אלא אם איסור קלא אילן הוא רק על המוכר קלא אילן בדיני אונאה).

פתיל תכלת כולל קשירה עולה בסביבות 250 ש״ח, ואלה דברים שמחזיקים שנים. זה מחיר של ג׳ינס. מי שבאמת אין לו אז אין, אבל בשביל אדם ממוצע זה מחיר נורמלי לגמרי לבגד.

בזמנו שמעתי שאפשר לקנות תכלת ראב"ד שעולה כמו רמב"ם,
ואם אתה סובר כרמב"ם אז לחתוך חציו וחציו לקשור בלבן. ואז קיבלת שניים במחיר אחד.

אם כך תחתוך את העלות בחצי.

השאלה כמובן כמה ציציות אתה צריך, נראלי שמספיק 2.

שוב שלום לכבוד הרב ושוב תודה על התשובה.
למען האמת תשובתך לא נותנת לי מנוח כבר ימים ואנסה להבהיר זאת ייתכן מאוד שקוצר דעתי לא משיג את רוחב דעתו של הרב ואם כך המקרה סליחה מראש על הטירחה.

קודם אכתוב את דברי הרמב"ם שהם המקור לשאלתי.
הלכה א
תכלת האמורה בתורה בכל מקום היא הצמר הצבוע כפתוך שבכחול וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע והתכלת האמורה בציצית צריך שתהיה צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית אע"פ שהוא כעין הרקיע כגון שצבעו באסטיס או בשחור או בשאר המשחירין הרי זה פסול לציצית רחל בת עז צמרה פסול לציצית.

הלכה ב
כיצד צובעין תכלת של ציצית לוקחין הצמר ושורין אותו בסיד ואחר כך מכבסין אותו עד שיהיה נקי ומרתיחים אותו באהלא וכיוצא בו כדרך שהצבעין עושין כדי שיקלוט את העין ואח"כ מביאין דם חלזון והוא דג שדומה עינו לעין התכלת ודמו שחור כדיו ובים המלח הוא מצוי ונותנין את הדם ליורה ונותנין עמו סממנין כמו הקמוניא וכיוצא בהן כדרך שהצבעין עושין ומרתיחין אותו ונותנין בו הצמר עד שיעשה כעין רקיע וזו היא התכלת של ציצית.

הלכה ג
לא רלוונטי לעניינו

הלכה ד
התכלת אינה נלקחת אלא מן המומחה חוששין שמא נצבעה שלא לשמה אף על פי שנלקחה מן המומחה אם נבדקה ונודעה שנצבעה באחד משאר צבעונין המשחירים שאינן עומדין פסולה

הלכה ה
כיצד בודקין אותה עד שיודע אם נצבעה כהלכתה אם לאו לוקחין תבן וריר של שבלול ומי רגלים שנתחמצו ארבעים יום ושורין התכלת בכולן מעת לעת אם עמדה בעינה ולא כהתה כשרה ואם כהתה לוקחין בצק של שעורין שמעפשין אותו למורייס ונותנין את זו התכלת שנשתנית בתוכו ואופה הבצק בתנור ומוציאים התכלת מן הפת ורואין אותה אם כהתה ממה שהיתה פסולה ואם הוסיף עינה והושחרה יותר ממה שהיתה קודם האפייה כשרה.

מהלכות ד' וה' ניתן להבין שצריך שהצבע יתקיים ולאו דווקא חילזון, אלא שבזמנם אפשרות זו היתה מתבצעת על ידי חילזון, אולם בימינו ניתן להשתמש בכל צבע אחר שמחזיק מעמד).

את החלק האחרון של תשובת הרב לא הבנתי כלל ואסביר.
אין כמעט הלכה שאין עליה מחלוקת ראשונים ואנו נתקלים המון פעמים במקרים הנ"ל, דוג' מצויינת לכך הרב הביא בספרו מהלכים בין העומדים על היחס לגוי שדעת המאירי שהיא דעת יחיד אנו נשענים עליה להציל גוי בשבת שזה כנגד כל הראשונים.
כיוון שכך אינני מבין מה החלוקה בין גוי לבין פתיל תכלת.
סליחה עם הארכתי,
בתודה מראש.
אגבש נהניתי מאוד לקרוא את הטריולוגיה, יישר כוח.

ניתן להבין וניתן גם שלא. הוא אמנם מדבר על צביעה מתקיימת, אבל גם מציין שעושים אותה מחילזון. לכן יש לדון האם החילזון הוא דין מחייב והדרישה שתהיה צביעה מתקיימת היא רק הסבר, טעמא דקרא. או שהדרישה היא רק שתהיה צביעה מתקיימת, לאו דווקא מחילזון.
לא הבנתי מה לא ברור בדבריי. אם יש לך עמדה משלך לגבי מהי התכלת – עליך לנהוג כפפי הבנתך. ואז לא משנה מה שיטת הרמב"ם ומה לא.
אם אין לך עמדה משלך – אז יש דיני ספיקות. אם אתה חושב שזו שיטת הרמב"ם (כאמור, אני ממש לא בטוח בזה) – אז אולי ניתן לסמוך עליו, אם כי אם אתה עצמך אינך חושב כמוהו (ההנחה היא שאין לך שייטה משלך) אז איני רואה מדוע ללכת דווקא איתו. מעבר לזה הערתי שיש עוד מקום להחמיר ולא ללכת כמוהו בגלל שלשיטות שאר הראשונים במצב כזה אתה עושה איסור (קלא אילן).
אין לכל זה שום קשר למחלוקת סביב המאירי. שם לדעתי הוא צודק ולכן אני נוקט כמוהו. גם אם לא היה מאירי כזה הייתי פוסק אותו דבר. כשיש לי עמדה משלי זה מה שעליי לעשות, ולא משנה אם זו עמדת מיעוט או רוב.

בהמשך לדיון אם צריך דוקא חילזון, כתבתי על זה בעבר אשמח לתגובת הרב

חלק ג'
"חידוש שובר שוק בענין התכלת"

הנה כל הקונט' והספרים שמדברים בענין התכלת דנים כן חילזון לא חילזון איזה חילזון סימני החילזון חלק מהסימנים וכו', למה הרמב"ם לא הביא סימן זה וכו', כאילו חילזון כתוב בתורה, והנה אמר לי הג"ר אליהו בנימין מאדאר, דהרמב"ם הל' ציצית פ"ב בכלל לא פסק שצ' חילזון, אלא הענין הוא אחר תכלת עומדת וכו' וכדנפרש לפנינו (ובתחילה אמר לי שפשוט לא פסק את התוספתא ש"אין תכלת בא אלא מן החילזון" דלא הוזכר בבלי (ר' בירושלמי פיאה ב' ד' "אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספתות אלא מן הגמרא", אא"כ לא חולק על הבבלי כמובא בנוב"י מה"ת יו"ד קסא' ובשד"ח כללים מע' האלף אות צה'), וכמו הרבה תוספתאות שלא נזכרו בבלי שהרמב"ם לא פסקם, ומדחלק פסקם וחלק לא, מלמד שכאן לא ס"ל, דס"ל שלפי הבבלי זה לא כך, אך לפי דברינו בהמשך באמת גם התוספתא מסתדרת בשיטת הרמב"ם וכדנפרש לקמן, והסכים עימי, וממילא גם בבנו של הרמב"ן זו תהיה הכוונה), ורק הזכיר חילזון בתור הדרך היחידה שהיתה אז להוציא תכלת כזו, ובתחילה היה לי חידוש דאנו רגילים לכל הקונט' והספרים וכו' כנ"ל, אך אכן המעיין ברמב"ם יראה זאת מכמה מקומות.

1- בהלכה א' פותח ואומר "תכלת האמורה בתורה בכל מקום- היא הצמר הצבוע כפתוך שבכחול וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע והתכלת האמורה בציצית- צריך שתהיה צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית אע"פ שהוא כעין הרקיע כגון שצבעו באסטיס או בשחור או בשאר המשחירין הרי זה פסול לציצית", היינו הרמב"ם שבא לומר מה התנאי הנצרך לתכלת, היינו מצפים שדבר ראשון יכתוב את תנאי דחילזון או לפחות דבר שני או שלישי וכו', אך הרמב"ם בכלל לא מזכיר שצ' דווקא חילזון אלא העיקר שהצביעה תעמוד ביפיה ולא תשתנה (ורק אח"כ בהלכה הבאה מפרש איך ואומר ע"י חילזון כי שוב זה הדבר היחידי שהיה אז לא יורד ועד ימינו כמעט וכדלקמן, אבל גבי ההלכה שממה צ' שתהיה התכלת לא הצריך).

2- עוד יותר מבליט שם בהלכה א' בלשונו "וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית כגון שצבעו באסטיס או בשחור וכו'", ואם היה חילזון לעכובא מה מקום לומר "כגון שצבעו באסטיס או בשחור או בשאר משחירים" אם כלל אחד ישנו כל שלא נעשה בחלזון פסול אין מקום למנות מיני צבעים הפוסלין וההל"ל רק כל שלא נעשה באלו פסול (עיר הקודש והמקדש ח"ה מד').

3- סוף הל' ד' "אם נבדקה ונודע שנצבעה משאר צבעונין המשחירים שאינן עומדין פסולה", היינו לא כתב אם נודע שאינה מהחילזון, אלא שאינה עומדת, דרק זה תכלס' מה שאנו צריכים, ומה שאכפת לנו, ולשון הרמב"ם ברור, ומדויק ממנו, שאם זה משאר צבעונים המשחירים, שכן עומדים ביופים כשר, אפי' שזה לא מן החילזון.

4- מהלכה ה'- שהרמב"ם משנה מלשון הגמ', גבי בדיקת התכלת (ע"י סממנים) אם היא מהחילזון או מקלא אילן, ונוקט לשון זו "כיצד בודקין אותה עד שיודע אם נצבעה כהלכתה אם לאו", היינו זה מה שאכפת לנו, אם הצביעה כמו שצ', היינו שעומדת ולא יורדת (ע"י סממנים המוזכרים שם), וכלשון השפת אמת מנחות מג. על רמב"ם זה "משמע היינו לבדוק אם נדבק בו הצבע כראוי" (ומסיים ולא משמע כן מלשון הגמ', ולפי דברינו מיושב, דזה בדיוק מה שהרמב"ם רצה ללמדינו שלא נטעה לחשוב מהגמ' שצ' דוקא חילזון), ובעצם אפשר לו' שזה המקור של הרמב"ם לנ"ל, כי הרי בדיקה זו רק מבררת אם הצבע יורד אם לאו, ולא אם זה מחילזון או לא (ככה בכל אופן מבין הרמב"ם) דהרי יתכן שזה לא יורד וזה לא מחילזון אלא מאיזה חומר שגורם לו לא לרדת וכו' וכו'.

5- "היא הנותנת שהחלזון איננו לעכובא דאם חלזון דוקא תקשה שוב כשם שהטעימה פוסלה ק"ו שיפסול תערובת סממנין… וכבר תמהו כן בתוס' האיך מערב שום דבר בהדי תכלת וכתבו שמא עם הסממנין נקרא תכלת, אבל אפי' יהי' כן שהתכלת הוא בצירוף שאר הסממנין, מכיון שהסממנים הם מ כ ש י ר י ם כמה זר הדבר שטעימה פוסלת ב כ ל ש ה ו א ואילו יתרון סממנין ושמתערבים לא דוקא בצמצום לפי הצורך לא יפסלה אע"כ גם החלזון גם הסממנים הם רק מכש י ר י ם את המראה, וזה ודאי א"א לומר דגם הסממנים ההם המתערבים הנם מהלמ"מ, שכ"ז הי' אפ"ל אלו היו הסממנים מבוררים ומפורטים, לא כן כשאמרו בגמ' סתם סממנים מבלי הזכירו את שמם מה גם שברמב"ם ציצית פ"ב מפורש איתא "כמו הקמוניא וכיוצא בו" א"כ אין הסממנים מסומנים בדוקא, ומכיון שברור הוא שהסממנים לא נפרטו בהלמ"מ, כיצד נאמר שדם החלזון הוא הלמ"מ, ושהלמ"מ היתה שיכול להצטרף עם עוד סממנים שאינם מסומנים ומבלי אמרו גם שעור כמות התערובות… מוכח שאין דם החלזון בדוקא מדמערב בי' גם תערובות אחרות" (עיר הקודש כנ"ל).

6- וכן בפה"מ לרמב"ם מנחות ד' א', "ואינו נמצא בידינו היום לפי שאין אנו יודעים לצובעו שאין כל מין תכלת בצמר נקרא תכלת , אלא תכלת ידועה שאי אפשר לעשותה היום", ומה יותר היה לרמב"ם מלומר, ואינו נמצא בידינו היום שאין בידינו את החילזון, לא תמוה וזועק? (וכן הביא דקדוק זה כלילת יופי הע' 22) אלא כאמור שזה לא מעניין, אלא רק ענין הצבע שאין אנו יודעין לצבעו והיינו כנ"ל בהל' א' וה', צביעה כהלכתה שעומדת ביפיה וכו', כי כאמור רק אסטיס וכדו' היה בידם שזה קלא אילן שיורד, והנה כתבו בעלון "מצות התכלת בזמנינו", שעשו הכותבים בחינת הסממנים של הגמ' על בגד של קלא אילן עתיק ואכן ירד צבעו, ועל המורקס שלהם ולא ירד, והעירו שעל קלא אילן של זמנינו גם עשו ניסוי וגם לא ירד, וכתבו כי נעשה באופן מלאכותי, ולדברינו מאי אכפת לן וכנ"ל (ועל דבריהם אלה ר' מש"כ בלולאת תכלת עמ' 123).

7- ועתה נוכיח מהתורה כך- דהרי אמרה תורה להביא למשכן מתכלת שכבר היה להם מאז, ולא הצ' דוקא חילזון, דהרי אין שום סיבה שאי יש תכלת נפרדת לחולין ולקודש שיעשו לחולין מתכלת של הקודש, אלא ש"מ שהתורה לא אכפת לה מה המקור של התכלת אי מזה אי מזה רק שיהיה תכלת, היינו לפי רמב"ם צבע שעומד ביופיו וזה מה שאמרה וזה מה שהצריכה, בשלמא אי נפרש שתכלת הכוונה צמר הצבוע בדם חילזון דייקא (כפי שהבינו חלק ברש"י), אז אכן התורה אמרה שמי שיש לו תכלת היינו צמר מחילזון דייקא יביא, אבל לרמב"ם של"ש לפרש בו כך, נמצא שהתורה אמרה להביא למשכן כל צמר שצבוע בצע שעומד ביפיו ולא משנה ממה, וא"ת התורה כך אמרה כי זה מה שהיה אז, ה"ז בדיוק מה שאנו מסבירים כאן שע"פ הרמב"ם גם מה שהגמ' הזכירה חילזון זה רק בגלל זה, דבאותם ימים, בהם הידע על אופן ביצוע תהליך ה"חיזור" עבור הקלא אילן לא היה מקצועי דיו, ולכן היה הקלא אילן צבע יותר חלש, אשר לא נקלט היטב בצמר כמו צבע הפורפורא.

וכן מפורש בשו"ת רדב"ז (חלק ב' סימן תרפ"ה), שאופן צביעת האינדיגו השתפר במשך הזמן, וז"ל "גם כי אינם צריכים לו [לחלזון], שצבע הדומה לתכלת מצוי הרבה דהיינו איסטס הנקרא בערבי ניל וצובעין אותו באופן אומנות שאינו עובר אפילו על ידי גיהוץ" (אכתי לא ברור אם גם ע"י בדיקת הגמ' לא יורד, דהרי הרדב"ז לא הטיל תכלת, או מה נדע אם יכל להשיג את אופן העשיה, כי הרי צ' שלא יפסל בטעימה, או שנימא שלא נחת לכל זה, אך כידוע אין בזה כדי קושיא כמו שהבאנו לעיל מגמ' חולין ו-ז, בכל אופן היום ודאי לא יורד) והם הם הדברים אשר כתבנו לעיל, שאילו בזמניהם היה האיסטיס (קלא אילן) צבע שאינו עובר, היו משתמשים בה במקום בחלזון, והסיבה שבגינה לא צבעו בקלא אילן הינה משום שעדיין לא ידעו לצבוע אותו "באופן אומנות".

המשך הנ"ל

וכבר כתבו בזה התפארת ישראל בהקדמתו לסדר מועד "כללי בגדי הקודש", והרב מרדז'ין (רק אנו הוכחנו זאת גם מכמה מקומות ברמב"ם, בעקבות הערת הג"ר אליהו מדאר), וז"ל התפארת ישראל "הכלל העולה דבין בציצית ובין בבגדי כהונה א"צ חילזון דייקא אבל צ' בשניהן שיהיה מראה שאינו משתנה מיופיו ע"י בדיקה שהזכיר הש"ס", ולדבריו התוספתא היא כדפירשנו לעיל, וכ"כ בדבריו כלילת תכלת עמ' 54, (ולא נעלמה ממנו כדברי הרדזין, וכן קושיתו עליו מהירושלמי הסביר שלא קשה עליו וכמו שהבאנו בהמשך), וכן בספר "שפוני טמוני חול" לרב מרדז'ין בביטול הטענה השנייה, שכותב, שלא התורה הצריכה חילזון ולא היה לחז"ל שום קבלה הלמ"מ שצ' ושום לימוד מפסוק, וגם דן על שאלתינו השנייה מ"ל לחז"ל שצ' שיתקיים הצבע ע"ש בדבריו, ומסיק "שאין הצרכת החילזון בתכלת מהלכתא בלא טעמא מגזה"כ או מהלכה אלא שהוא מטעם וסברא כדי שתהא הצבע עומדת ביופיה ולא תשתנה" וממשיך ואומר א"כ אם אחר החיפוש תשיג ידינו למצוא איזה דם של איזה בריה שיתקיים בצמר אפי' שאינו מה שהיה אז נוכל לקיים מצוות תכלת בלא שום ספק, היינו שגם הוא הבין שהתוספתא לא סותרת את דברינו אלא כאמור מדוע מצריכה התוספתא "חילזון" לא בגלל גזיה"כ או הלמ"מ אלא פשוט טכנית בשביל שיקלט ולא יירד (אף דהוא לעצמו טוען שהדג שמצא הוא כן חילזון) (אמנם הרמב"ם גם לא פסק את ההמשך "שני התולעת מן התולעת שבהרים", כמוכח מהל' פרה אדומה יג', ופה מה נסביר, לכאו' נ' שאכן לא פוסק כתוספתא, אם כי ר' בהמשך הבאנו פי' הפ"מ שיוצא שלאו דוקא תולעת אף שכתוב בתורה וא"כ מי יודע מה יפרש שם רמב"ם, וגם ר' רש"י ישעיה א' יח'), וממילא גם ברש"י שכתב גבי תכלת "צמר הצבוע בדם חילזון", היינו כי אם זה לא בדם חילזון, זה יורד ואז זה נקרא קלא אילן לא תכלת (אף שקלא אילן זה צמח מסויים, מ"מ לעניינו רואים מרמב"ם שזה ל"ק קלא אילן ממש), ולא שדווקא יש ענין בחילזון, אלא פשוט ציטט את הגמ' ומה שנפרש בגמ' אם היא דווקא או לא נפרש בו, ולא כמו שעשו מח' בין רש"י לרמב"ם, אלא לתרוויהו, "תכלת", פירושו צמר הצבוע בגוון מסוים שלא יורד, שבזמנם ועד לא מזמן זה היה רק חילזון, וד"א גם לשיטתם, רש"י לא אמר בדם "החילזון" אלא "חילזון" היינו כל חילזון שיעמוד במבחן הסממנים של הגמ' ולא יורד כשר, ואף אם זה לא אותו אדון חילזון.

רק הרב מרדזין לשיטתו מבין שא"א לצבע להיקלט אא"כ הם מאותה מדרגה חי בחי וכו', ולכן הצ' דווקא שיהא מחי מחילזון זה או אחר או בכלל בריה אחרת, אך אם היה באפשרות משהו שלא מן החי להיקלט טוב אין מניעה, וא"כ אמנם עד דורינו לא היה בזה נ"מ כי אכן לא היה צבע שלא מן החי שיקלט טוב בצמר, כמו שנראה כך מדברי האדמור בזמנו אבל בימינו שכן אפשר שפיר דמי, כבר כתב הרב מרדזיו בשפוני טמוני חול "אם אחר החיפוש נשיג ידינו למצוא דם איזה מן חילזון שיהיה שנוכל לצבוע בו צבע התכלת צבע עומדת ביפיה ולא תשתנה, ודאי יכול לקיים מצות תכלת בלא שום ספק", וכן הרב הרצוג הסכים לזה, וכן ראיתי בספר התכלת של הרב בורנשטיין עמ' , שהביא מהרב סולויצ'יק, שאם היה אפשר לעשות תכלת העומדת וכו' אף ממלאכותי שפיר, וכן הביא שם מספר הר קודש להרב משה נחום שפירא בשם הגרצ"ה קלישר דלדעת הרמב"ם כל צבע כחול הדומה לרקיע שאין משתנה מראיתו בשום אופן כשר לתכלת ואין צורך בדם חילזון, וכן ראיתי בספר תכלת וארגמן עמ' ה-ו, וכן ראיתי בעלון "מצות התכלת בזמנינו", סוף הע' ז' שהביאו מהגרי"ז הלוי (וכתבו שצ"ע מהתוספתא, ולדברינו ניחא), וכן בספר "לולאות תכלת" עמ' 122 פיסקה אחרונה.

ויש שהביאו ירושלמי כלאיים ט' ה' "מה תולעת שני מן החי אף כל דבר (היינו צמר, ר' פ"מ, ור"ה על ספרי) מן החי", אלא שיש שגרסו בו "אף תכלת מן החי", ורצו לו' שרמב"ם לא פסקו, כי זה לא כבבלי (שד"א מגירסה זו ראיה שחילזון זה לא קבלה או הלמ"מ, כי אם יש קבלה שתכלת מן החילזון, כש"כ שהוא מן החי ול"צ היקשא, ויותר מזה משם ראייה של"צ חילזון רק סגי בבריה מהחי וכדעת הרדזינר, דכי סני ליה לירושלמי לו' מה תולעת שני תולעת אף תכלת תולעת, דהרי החילזון הגדירוהו תולעת עם קונכיה, ובדאי שמוכח שגם אם צ' חילזון, זה לאו דוקא סוג אחד ההוא שהשתמשו בו אבותינו, אלא כל סוג שיעמוד בכללים, מזה שלא פורט גבי חילזון שום תנאי לאפוקי משני תולעת שצ', וגם לתוספתא הנ"ל, ראיתי שדייקו דמוכח ממנה, (גם לאילו שהבינו בה שחילזון דוקא), של"צ דוקא חילזון מיוחד שהשתמשו בו אבותינו, אלא כל שיפיק את התכלת, וראייתם מזה שהתוספתא הזאת בשורה הבאה גבי "שני תולעת" מדגישה שצ' דוקא מן ההרים, ואילו גבי חילזון לא הוגבלו פרטים (ר' לבוש הארון עמ' 11, וכלילת יופי עמ' 53 ו58)), אך חוץ מזה שהגירסאות חלוקות וכנ"ל, עוד זאת שהגר"א בכלל מוחק כל נוסח זה וידוע שבירושלמי חלו הרבה תוספות חיצוניות, ועוד שם ר' פי' הפ"מ שיוצא שאפי' שני תולעת שכתוב במפורש בתורה, אומר הירושלמי שלאו דוקא.

רק זאת נעיר על מה שאמרנו וכי חילזון כתוב בקרא תכלת כתיב, לכאו' שגם על תנאי שלא ירד הצבע, אפשר לשאול וכי תכלת העומדת כתיב, תכלת כתיב, בכל אופן רואים ברור מהרמב"ם שהבין שחילזון לאו דוקא, ואילו שאינו יורד זה מוכרח מהגמ' שדוקא (ולעיל הבאנו שמהגמ' הבין כך), וכנ' שצבע שיורד פשיטא לגמ' שלאו שמיה צבע, או שתכלת שיורדת לאו שמה כליל תכלת, אך א"כ למה בבגדי כהונה משמע מרמב"ם בהלכה א' שציטטנו של"צ, והנה אם נאמר דאכן תנאי זה דתכלת עומדת זה רק בציצית נצטרך לומר שהבין הרמב"ם שזה קבלה או הלמ"מ שכך צ' להיות בציצית ורק בציצית אך א"כ מה הפריע לו לומר כך גם גבי תנאי חילזון, בכל אופן בין גבי חילזון בין גבי תנאי שהצבע יעמוד לא משמע מהגמ' שזה הלמ"מ, (וד"א זה עוד הסבר שראיתי מביאים שלא קשה מהתוספתא (גם אם מבינים אותה שדוקא חילזון) כי דברה רק על בגדי כהונה כמו שמוכח מעניינה שם, אך דא עקא דאם בתוספתא אולי מוכח כך, ברמב"ם אדרבא כנ"ל שבבגדי כהונה לא הזכיר, אז להגיד שדוקא שם זה מוכרח קשה).
וכנ' אין כוונת הרמב"ם לאפוקי מבגדי כהונה ומשכן (דאכן תמוה שיתכוון לכך ולא ידגיש זאת במפורש בהלכות בגדי כהונה, ור' לקמן התיחסותינו על דברי הרמב"ם שם) אלא "תכלת האמורה בתורה בכל מקום" כוונתו לתכלת שמופיעה בתנ"ך בתיאורים של כל מיני עניינים, מה שנקרא "תכלת דעלמא", תכלת שהשתמשו בשאר ענייני חולין, שאותה צבעו באסטיס היינו קלא אילן וכדו', ואכן כך משמע מלשונו בהל' כלי המקדש ח' יג' "תכלת האמורה בכל מקום" מאי כל מקום חוץ מציצית הרי זה רק בגדי כהונה ומשכן, ולא יכון דקדוק לשון זה, בפרט בלשון הזהב של הרמב"ם, דהיה לו לכתוב "תכלת האמורה בבגדי כהונה ומשכן" (ואף שהרמב"ם נקט לשון "בתורה", כוונתו לכל התורה שבע"פ, ולכן הוסיף בכל מקום, ומה גם שבהל' כלי המקדש ח' יג', השמיט "בתורה" וכתב, "תכלת האמורה בכל מקום"), ור' בהל' תפילה ה' יג' "כריעה האמורה בכל מקום על ברכים", והיינו בכל מקום בתנ"ך, וזה שהרמב"ם לא כתב תכלת האמורה בציצית ובגדי כהונה ומשכן, זה משום שאיירי כאן בהל' ציצית, והנה גם הגמ' עצמה הזכירה פרט זה רק גבי סוגיית תכלת דציצית ולכן גם רמב"ם בהלכות בגדי כהונה ומשכן, לא הזכיר, דעבד כמעשה הגמ', וזה פשוט כי בזמן הגמ' וכבר-500 שנה לפני כן זה כבר לא היה נ"מ לבגדי כהונה ומשכן כי חרב בעוונינו ובטלה העבודה, והנה אכן המל"מ שם הבין בפשטות שה"ה גבי בגדי כהונה עד שהקשה זאת על לשון הרמב"ם (רק מה שתמוה בדבריו שהקשה למה לא נקט הרמב"ם גם בבגדי כהונה חיוב החילזון כמו גבי ציצית ותמוה שם ציטוטו מהרמב"ם כאילו גבי ציצית כן הזכיר רמב"ם תנאי דחילזון ע"ש לשון המל"מ וליתא וכמו שהערנו).

וכן כל ענין הסימנים ורמזיהם לא הובא ברייתא זו ברמב"ם (גם ברי"ף ורא"ש, אף שהזכירו, את עניין התכלת), והוא שוב כנ"ל, שאי"ז לעיכובא אם בנמצא אופן אחר, ואין הסימנים אלא להקל במציאת הדבר שבטוח הוא עומד בתנאי הצריך, אבל אה"נ שכל דבר שיעמוד בתנאי יהיה כשר אף בלי סימניו, וכן מצינו דבר זה גבי הקולמוס, שהגמ' מסבירה למה זכה קנה שיכתבו בו וכו', ונותנת רמזים, ואעפ"כ מותר לכתוב גם במה שאין בו סימנים אלו לכתחילה (ואם יש ענין בקנה, אז נאמר שגם פה זה רק ענין בדבר שיש בו את הרמזים, רק נעיר שלדברינו אולי גם יש מעלה של המותר בפיך, שהרי דנו הפוסקים איך הותר חילזון לתכלת), וכן ר' בהמשך מש"כ גבי "זבולון", ולכן כל מיני מאמרים שנמצא בהם רמזים, או נמצא בהם חיוב החילזון או הדם, נבין את כוונת הדברים לפי הרמב"ם, שמה הכוונה בעניין החילזון, הרי לא כתיב חילזון בקרא, ואף אינה הלמ"מ, וכנ"ל, אלא טכנית זה מה שהיה, ונתנו עליו רמזים ועניינים (וכן תומכי התכלת יודעים להסביר כל מיני חזלים שלכאו' לא מסתדרים עם חלזונם וכו', וראיתי בשו"ת וישב הים ח' שכתב כך גם לענין כל מיני סודות שהאריז"ל מסביר בכל מיני עניינים שנהגו שזה לא תמיד מוכרח שכך זה צ' להיות אלא אף אם היה אחרת היה נותן הסבר אחר ע"פ הסוד, בשונה משכותב שכך צ' לנהוג), ולדוג', הנה הגמ' אומרת שדמיו יקרים, אך שוב כאמור, כי זה היה הדבר היחידי אז שאפשר לעשות ממנו דבר עמיד, והוא לא היה ניתן להשיגו ולעשותו בקלות ודמו מועט, ושווה בדעתך, אם עתה יעשו איזה הפריה והרבייה של החילזון הזה, באופן שיהיה מצוי חופשי עד שמחירו יהיה זול, וכן ימצאו דרך פשוטה לצביעתו, ויהיה מחירו זול, כבר יהיה פסול?? ודאי שלא, וכן בגלל שהיום לא שבט זבולון מתפרנס מזה, וכהבטחת התורה שהוא יתפרנס מזה, לא עולה על דעת אף אחד לפסול.

ובכתבי סוגיא זאת, נזכרתי בסוגיא הרבה יותר חמורה, שנוגעת לברכות לבטלה כל יום, וביטול מצוות תפילין מזוזה וס"ת ומגילה, והוא ענין עיבוד הקלף בעפצים, כנזכר בגמ' ללא חולק, ורק בתקופה מאוחרת אצל חלק מהראשונים (ר' תוס' מגילה יט.), וכבר מהגאונים, כיון שלא ידעו איך לעבד בעפצים, או לא ידעו מה הם, או לא נמצאו, התחילו לעבד בסיד, כי הבינו שלאו דוקא עפצים, דלאו עפצים כתיבי בקרא, מה ששם כלל לא פשוט כידוע, ובכל אופן כל הנכנס לסוגיא זאת, יבין שהרבה יותר קל לומר שחילזון לאו דוקא, מאשר עפצים לאו דוקא, וכנ"ל, מה שגם כאמור אין שום בעיה אם התכלת אינה תכלת (כנ"ל במאמר הקודם), וכן גבי הדיו ר' בשבת כג. את אופן עשייתו מעשן שמנים וכדו', ובסוטה כ מתיר להסויף קנקנתום, והנה רמב"ם תפילין א' ד-ה' פסק שגם מקנקנתום ללא עשן שמנים כשר, כי עיקר הענין שיהיה מראה דיו שחור העומד, ולא אכפת לן ממה.

והתורה חסה על ממונם של ישראל, ולמה לקנות תכלת ב200 ₪ (תכלת מחילזון המורקס של חז"ל) אם אפשר בבפחות מכך, ומכאן קריאה לכל מפרסמי זיכוי הרבים של התכלת, שאכן באמת כוונתם היתה לש"ש להחזיר קיום מצווה חיובית זו, והצלת עם ישראל מאיסורים הנ"ל, בכל רגע שלובשים לבן ללא תכלת, ולכן שיעיינו היטיב בדברינו אלה וללא נגיעה (עד כמה שאפשר לנו בני האדם), הם ושאר ת"ח שליט"א, ואם אכן יסכימו על כך, הרי שמסי"נ זו (וויתור על ריוח כספי) שווה להם מהכל, וודאי שתכלת במחיר זול אין מי שלא ילבש, דהרי וודאי הרבה שלא לובשים זה בגלל הסכום הגבוה מאוד, ואולי גם חלק מהטענות נגד התכלת נגועים בזה.