צנזור תמונות של נשים חטופות בב''ב
ברבים מפרשיות ושערוריות ציבוריות ישנו מוטיב חוזר.
חבורה של אנשים שמשויכים למגזר/אידיאולוגיה עושים משהו רע מאוד, בשם אותה תפיסה בה הם מאמינים.
הצד הנגדי: מגנה, ומנצל את העובדה בשביל להכליל ולתקוף את האידיאולגיה עצמה כולה.
המגזר שבשמו נעשו המעשים: מסביר שמדובר על שוליים קיצוניים שלא מייצגים.
לדוגמא: וידאו בו רואים חרדים בבני ברק מרססים תמונות של חטופות נשים, בשם "גדרי הצניעות".
חילונים: מגנים, ומנצלים בשביל לתקוף את כל הרעיון של גדרי צניעות. טענתם: אמנם מדובר ב2 אנשים ספציפיים, אבל המוטיביציה שלהם באה מכרח תפיסה פופולרית שמקובלת על מגזר שלם.
חרדים מסבירים: אמנם המוטיבציה שלהם הייתה דתית (שבה אנחנו מאמינים), אבל הם שגו במעשים, והם לא מייצגים.
וכן הלאה.. לגבי מתנחלים אלימים, שמאלנים קיצוניים וכו'
צד אחד תוקף ומשחיר תפיסה שלימה, חרף כך שמדובר על אירוע נקודתי ולא מייצג לכאורה.
והצד השני מנסה להסביר שמדובר על אירוע בודד ולא מייצג, חרף כך שהאירוע התרחש במשמרת שלו, בשם האידיאולוגיה שלו.
מי צודק? האם יש דרך לקבוע הגדרות במוטיב הזה? או שכל מקרה לגופו?
זזו שאלה של הגדרה. אם אתה מגדיר אשמה כסיבה הכרחית אך לא מספיקה, אזי החרדיות אכן אשמה במעשים כאלה. אם אתה מגדיר אשמה כסיבה מספיקה אז לא. אבל מעבר לזה, גם אם החרדיות הייתה סיבה מספיקה למעשה הזה אין כאן ביקורת מהותית, שכן אני לא אפסיק להיות חרדי גם אם זה מוביל למעשים כאלה. החרדיות היא תפיסת עולם שבה מאמינים והיא לא מכשיר כדי להיות אנשים טובים או מנומסים יותר.
כעין זה הדיון האם הימניות והדתיות היו סיבה לרצח רבין. התשובה היא כן (במובן של תנאי הכרחי אך לא מספיק), אבל זה לא אומר שאני אפסיק להיות דתי בגלל שזה עלול להוביל לרצח. לכל היותר עליי לנסות ולהתגבר על הקושי ולמנוע את המעשה.
ועוד הערה. בטור 507 עמדתי על כך שיש הבדל בין האידיאולוגיה המנוסחת לבין המישור המעשי (מה עושים בפועל). ביקורת על אידאולוגיה של קבוצה יש לה משקל מוגבל, שכן ייתכן שבתחום המעשי היא מנטרלת את הבעיות הללו. יש בתורה מצווה להרוג את עמלק טף ונשים, אבל בפועל זה לא באמת קורה. כך גם לגבי עונשי מיתה בבי"ד. אז אפשר לומר שהתורה רצחנית, אבל להאשים את היהודים בזה זה בעייתי כי בפועל זה לא קורה. כאשר יש אידאולוגיה כזאת, תמיד יהיו טהרנים שיבואו בטענות לרוב ולמנהיגות על כך שהם לא עקביים ולא דוסים מספיק ולכן סוטים מהאידאולוגיה. ואותם מבקרים יקפידו כן ליישם את האידאולוגיה (ע"ע נוער הגבעות). לכן תמיד כשיש פער בין אידאולוגיה לפרקטיקה יהיו קבוצות שינסו להתאים את זה לזה וינקטו בצעדים קיצוניים ואפילו ירגישו טובים ביותר בגלל זה. גם על כך כתבתי לא פעם. ואכן יש לקבוצה אשמה במעשיה של אותה קבוצה, אם היא לא יוצאת נגדם בצורה חריפה דיה. זה קורה לא מעט, כאשר בקבוצה עצמה יש רגשי אשם כלפי הפער בין האידאולוגיה לבין המעשים.
אגב, חרדים מוחקים דמויות של נשים בכל מקום, ולכן לדעתי המעשה הזה הוא לגמרי בקונצנזוס החרדי. אלא שכאן יש יותר רגישות. זה הכל. דווקא כאן זו סתם רגישות חסרת בסיס, שכן המחיקה לא אומרת שהחרדים לא רגישים לסבל של החטופות אלא שלא רוצים תמונות של נשים.
זה לא רק תופעה שלילית של האידיאולוגיה, זה ממש מה שהאידיאולוגיה שלהם דורשת. שלא יהיו כלל תמונות של נשים.
אי אפשר לטעון שזאת תופעה לא מייצגת. ובכלל אם האידיאולוגיה דורשת משהו היא אשמה. העובדה שלא תמיד מיישמים את האידיאולוגיה זה בגלל חוסר יכולת.
כמו שהחמאס לא רוצח את כל היהודים. הוא רוצה אבל הוא לא יכול.
אותו דבר אצלנו. לא שלא רוצים להשמיד את עמלק או להוריד חילונים לבור ולא להעלות, אלא שלא יכולים ליישם זאת בימינו בגלל חוסר בהשפעה, נשק, כוח, או שההשלכות יהיו קטסטרופליות ויובילו להשמדת הדת או העם. או כדי לצבור כוח ולתכנן תוכניות ולכן האיראנים עדיין לא תוקפים או שמדינות שמסביבינו שיש לנו שלום איתן מתעצמות בקצב מפחיד.
לכן גם מותר להציל גוי בשבת וליילד גויה בשבת.
למרות שאדם מאמין באמת מאמין שהדת שלו לא תושמד לעולם כי אלוהים שומר עליה.
לכן החמאס יצא למשימה שיכולה להוביל לסופו.
אתה טועה (לשמחתי). ראה טור 507.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer