צפייה ברמאות? בספר

תודה רבה,
זה האתר של ההוצאה לאור, בכל אופן, אני לא יודע אם זה פעולה חוקית, אבל גם לא ממש נראה לי שלא. זה לא "פריצה" או משהו. פשוט אפשר להגיע לתמונה דרך הctrl+U ולחפש את הקישור לJPG המבוקש.

אבל תאורתית זה לא קצת דומה למי שהולך לחנות ספרים ולא מתכוון לקנות את הספר? אומנם פה לכאורה אין להם שום הפסד. אבל עדיין אין פה איזה בעיה הלכתית? לא נראה שזה נהנה וזה לא חסר, הרי על זה הם מרוויחים את כספם.

אז שלא ישימו שם את הספר.

לא הבנתי למה לא שייך זוטו של ים מה זה משנה מי היה הגנב היום תכלס יש פה ייאוש…

כשהייאוש מגיע אחרי שהחפץ כבר נמצא אצל מישהו (כמו אצל מוצא או מי שקנה מגזלן) חלה עליו חובת השבה, והיא לא פגה עם הייאוש. אמנם כאן אין חפץ מסוים ויש עוד לדון בזה.

"קיימים כל מיני ספרים של ספריות דיגטליות" ?
"ספר" הוא עניין שנוצר בנפשו של האדם הקורא, לא קיים ספר מחוץ לנפשו של הקורא.

מה שקיים בספריות הדיגיטליות הם אטומים.
מה שמיוחד שקיים בספריות הוא סידור מסויים של אטומים שאחרי גלגולים רבים להפכו אצל הקורא למילים ותאורים.
ומכיוון שאינך לוקח את האטומים עצמם אינך עובר על גניבה או גזל.
ומכיוון שאף אינך לוקח את סידור האטומים עצמם אלא רק יוצר עותק שלהם אז גם חשש גניבה, ואין בכך משום איסור.

וגם למחמירים אפשר להקל כיוון שאפילו את סידור האטומים עצמו אינך מעתיק בעצמך אלא שרתים אחרים שאינם שלך ושאין לך נגיעה עם התוכנה שרצה עליהם, והמידע עובר אינספור צורות של סידורים ומחשבים של בעלים שונים שמעבירים מידע עד שהוא מגיע להיות מוצג כפיקסלים על המסך ומשם הוא הופך ל"פוטונים" שפוגעים בעין. ועל פוטונים או סידורם לא שייך לומר שיש למישהו בעלות. אז אין מקום לאסור מצד זה.

הפוסק,
ראה מאמרי על זכויות יוצרים:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%91%D7%AA-%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%95%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%A8%D7%95%D7%97%D7%A0%D7%99

זה ארוך מידי. את השאלה הבסיסית של:
מה זה בכלל בעלות. לא ראיתי שם.
צריך קודם כל לברר מה זה בכלל בעלות.
לכאורה אין בעלות, שהרי הכל שלו.
אפילו לא על גופו של אדם.
אז מתחילים מכך שאין בעלות חאך אחד על כלום יותר מהשני. הכל שייך לכולם או לאף אחד באופן שווה.

ומייד מגלים שאדם לא יתן שיפגעו בגופו. לא צריך פוסקים. לומדים מאריות.
ואז מבינים שאפשר להגדיר בעלות על דבר שיכול להגן עליו, בכוחו, בפועל.
אם אין יכולת לאדם להגן על הדבר אז לא שייך לומר שהו הבעלים. גם אם יבכה עד מחר.
הבית שלך שייך לך מהסיבה שאם מישהו ינסה להיכנס ללא רשותך, אתה תפעיל כוח. כי אם לא אז זה לא בית שלך.

ואז גם מבינים שבעלות היא מושג יחסי. האם הבית של המגורשים מגוש קטיף היו שלהם. ראינו שלא. מי שיותר גבוה בשרשרת השלטון הוא בעלים על יותר ויותר דברים.

ומזה גוזרים מסקנות מייד שיצירה שיצאה לרשות הרבים אין ביכולת היוצר להגן עליה ולכן הוא לא בעליה.
ואין בכך משום פסול כלל. אפילו לא אבק של פסול. כיוון שכך הגדרנו בעלות.

וכל אותם פוסקים שפוסקים שיש בעלות שישמרו את פסקיהם לעצמם כיוון שזו יצירתם והם הבעלים שלה ואסור לאף אחד לשמוע להם, וכל מי ששומע לפסיקתם עובר על איסור תורה לא תגנובו.

איסור של גניבת דעת, ובלשון מודרנית תחמנות, זה נובע בעיקרו מ"לא תונו" ואיסורי הונאה אחרים ומ לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו.. ועניין של לרמות במשקולות והתורה מלאה בזה. לא הבנתי את ההסתבכות.

לא הצלחתי אפילו אפריורית ליצור קישור בין גניבת דעת לבין הנאה מיצירה של אחר.
אפילו הפוך. התחמנות של יעקב שגנב את לב לבן כלל שם גם "ולא הגדת לי", חלק מהתחמנות היתה שיעקוב לא אמר לו. ואם בעל יצירה יפה לא מפרסם את יצירתו אז הוא בכלל "לא הגיד" ויש בכך משום גניבת דעת.

ועל כן כל בעל יצירה מחוייב לפרסם את יצירתו לכל דורש. ומי שלא עושה כך עובר על גניבת דעת.

גם לי זה ארוך מדי

אי אפשר לקרוא דיון בסיסי כזה בלי מושג מוגדר של "בעלות".
מזה נובע כל הבלבול וההתפלפלות.

לא ראיתי שם תשובה לשאלה "מה זה בעלות". מההגדרה של "בעלות" אמור לנבוע אוטומטית על מה הוא חל. אחרת זו לא הגדרה טובה.
שם אתה מתחיל להחליט על דעת עצמך או אחרים לקבוע על מה חל או לא חל. זה סתמי ושרירותי. תוצאה של חוסר הגדרה של "בעלות".