קול באישה

סתם על מנת להבין את החשיבה.
הרב אומר שזו הלכה שבטלה טעמה אבל מצד שני זו הלכה אז צריך לשמור אותה.
אני מבין את האמירה שאם בטלה טעמה וזו הלכה מדרבנן ויש דרך הלכתית לעקוף אותה יש לעשות זאת, לכן בשמיעה דרך רמקול לפי גישה זו אין בעיה.

אך מדוע הרב אומר כך גם לגבי הופעה חיה?
לכאורה פה ההלכה הפשוטה מדין קול באישה אוסרת לכאורה שמיעה, וגם אם בטל הטעם ההלכה עומדת.

הרב יוצא מנקודת הנחה שסיבת האיסור לשמוע קול אישה היא מפני ההרהורים. אני לא בטוח בה,הרי אסור לשמוע קול אישה בזמן ק"ש ואפילו היא אשתו אז אולי עצם הקול מצד עצמו בעייתי בלי קשר לתוצאה שהוא מביא או לא מביא.

בהופעה חיה הקול הוא דרך רמקול.
איני רואה היגיון/מקור באיסור שלא מחמת ההרהור.
גם אשתו מעוררת בו הרהורים, ובזמן ק"ש אסור לחשוב גם באשתו.
ובכלל, כיום זמר של נשים הוא משהו שונה לגמרי מזמן חז"ל והדורות הקודמים (זה סוג של אמנות. ובכלל דומני שהופעות זמר אמנותי לא ממש נהגו שם).

לא הבנתי את תשובתך. הרי מפורש בגמ' בדברי שמואל שקול באשה ערוה. והראשונים ייחסו את האיסור כשווה ערך לאיסור הסתכלות. ביניהם הרמב"ם והאור זרוע. מה פירוש " תוצאה של פרשנויות כאלה או אחרות והערכות מציאות שיש לגביהם מחלוקות". וכיצד אפשר להיות סמוך ובטוח שקול לא גורם להרהור? האם אפשר לומר שמעט זרוע גלויה גורם להרהור פחות מאשר קול? ושמא גם בזה תאמר אותו הדבר?

קול באישה ערווה הוא כמובן מדין התלמוד, אבל מה פירוש האיסור הזה נתון לפרשנויות בכמה וכמה צורות. יש שאסרו אף דיבור וכיום התקבל שהוא רק בשירה. אבל גם השירה ניתנת להתפרש לפי ההקשר, האם זו שירה של הוללות ועריות או שירה אמנותית וכדומה. כך או כך, סביר שהאיסור תלוי בהרהור ואינו איסור עצמאי, ולכן יש לדון את ההקשרים השונים לפי ההרהורים שעולים בהם.
באשר לביטחון, גם עמוד טלפון יכול לפעמים לעורר הרהור. מי שמחפש מצב בטוח לא יגיע לשום מקום. השאלה היא מהו המצב הסביר ולא מה בטוח. בהקשר של זמננו שירת נשים נתפסת אחרת מהתקופות הקדומות, ולכן יש לדון בה מחדש.