קיבל עליו יהודה בן טבאי שלא יהיה מורה הלכה אלא על פי שמעון בן שטח

עיין גם ערוך לנר ואבני שהם בדיוק על הנושא הזה [העו"ל בעיני דחוק אבל אולי ימצא חן בעיניך]

מה זאת אומרת בפשט הפשוט הוא הרג כי חייב מיתה ולא כדי להוציא מליבן ואז צ"ע למה אמר שהרג כדי להוציא מליבן? למה לא לפרש שהוא אכן הרג מהסיבה שאמר כדי להוציא מליבן אף שלא חייב מיתה (ב"ד עונשין כמ"ש החזון יחזקאל שם).
ומדוע העד לא חייב מיתה אף שהוזם (והנידון כן התחייב בזמנו), משום שהוא רק עד זומם אחד ולא שניים. כלומר באו שני עדים אבל הוזם רק אחד מהם. שלהלכה פטורים שניהם והצדוקים באופן כללי מחייבים את העד שהוזם (ובתנאי שיהרג הנידון). [באופן המדויק פילפל שם בחידושים מצד נמצא אחד קא"פ עדותם בטלה].
לפרש שרשב"ש דרש בת ובת וחידש לו את ההלכה עצמה שריב"ט לא ידע ותיכף קיבל ריב"ט עד כדי כך, זה נראה לי מוזר. אבל אוקי מקבל. (אם זאת הלכה ממסורת וריב"ט לא ידע אז זה עוד הרבה יותר מוזר).
[לא ירדתי לסוף דעתך לגבי ניסוח המחלוקת ואם זה קריטי לעניין אז אשמח להסבר נוסף ואז מן הסתם אבין ואשיש].

השאלה היא מה יורה ריב"ט אם יהיה ויכוח בינו לרשב"ש (כלומר רשב"ש לא יתן לו אישור). אם כרשב"ש אז הוא בעצם בית פסק עליון להלכות ובמקום ריב"ט אפשר להעמיד דחליל? הרי כדי לאשר רשב"ש צריך להיכנס לעובי הקורה ולפסוק כאילו מאפס (זה לא רק אישור מנהלי שלא נפל פגם בהליך אלא בדיקה פרטנית של סבירות התוכן). לי זה נראה קצת מוזר. אבל יכול לקבל (במובן שאישור יותר קל מפסיקה לכתחילה כי ריב"ט בד"כ יגיד דברי טעם וישכנע את רשב"ש בלי שרשב"ש יטרח בעצמו להעלות סברות וכו'). ובמסגרת האוטונומיה רשאי האוטונום להשליט עליו אחר.

שמואל א, תודה. הערוך לנר כותב שדרך כלל האב"ד (ריב"ט) לא מורה בלי הנשיא (רשב"ש) כמ"ש בגמרא בחגיגה טז:, וכאן ריב"ט לא המתין לרשב"ש אלא הזדרז טרם שילכו צדוקים כדי להוציא מליבן, ואיתרע מזלו לטעות. וקיבל על עצמו לחזור ולהקפיד על המצב הרגיל. האמת שזה נראה לי פירוש סביר מאד, חן חן. https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14412&st=&pgnum=19.
את ספר אבני שהם אני לא מכיר, ובהיברובוקס לא מצאתי חידושים על מסכת מכות.

אז הערול"נ פירש כמוני. אלא שהסביר שלה וציא מליבן של צדוקים זה רק המהירות. גם הוא מסכים שיב"ט לא ידע את הדין של עד שיזומו שניהם.

נראה שהערולנ מציע את הצדדים לכאן ולשם כמוך אבל בסוף הוא מפרש את הטעות של ריב"ט בצורה מוזרה. הוא אומר שריבט ידע את הדין של יזומו שניהם וידע שהעד פטור. אלא שאותו עד עמד גם למשפט על מיתת ב"ד אחרת וכנראה כבר הסיק ריב"ט בליבו שחייב מיתה על אותה העבירה האחרת, ואז בחר לדון אותו דווקא על היותו זומם כדי שיוכל להוציא מליבן של צדוקים שהיו אומרים עד שיהרג הנידון (וכאן עוד לא מת ואעפ"כ הרג ריב"ט את הזומם). ורשב"ש השיבו שכל שלא נגמר הדין אין הוא חייב מיתה כלל (גהש"ס מכות ה. וכו').
ובזה הרוויח הערול"נ שגם העד נהרג כדי להוציא מליבן של צדוקים (וזאת הייתה טעות כדברי רשב"ש) וגם ריבט לא הרג חף מפשע ממש ולא אונה לצדיק אוון כי האיש אכן חייב מיתה בעוה"ז. [כשבאתי לשאול לא חשבתי אלא להבין מה קיבל על עצמו ריבט, אלא שכדרכו של שואל גרגרן התגלגלתי לשאול גם פרט טכני יחסית מה הייתה בדיוק הטעות].

שמא פירשתי דבריו לא נכון. ומחמת שהאותיות מתולעות שם בלינק אעתיק לשונו בהשמטות.

להוציא מליבן של צדוקים. ק"ק ממנ"פ אם ידע ר' יהודה ב"ט דרשה דעד שיזומו שניהם איך הרג לעד א'. ואם לא ידע למה אמר שהרג להוציא מליבן של צדוקים ולא מפני וביערת הרע מקרבך שהיא מ"ע לב"ד להרוג חייבי מיתות.
וי"ל ע"פ מה שהקשה הריטב"א איך אירע מעשה כזה לאותו צדיק הא לא יאונה לצדיק כל אוון. […] י"ל שהיה חייב מיתת ב"ד אחרת כגון שבאו עדים שחילל שבת וא"כ היה ר"י ב"ט יכול לדונו על זה אבל בחר לגמור דינו על עדות דהזמה להוציא מליבן של צדוקים. ובפרט שהזמה צריכה הכרזה בכל ישראל ועי"ז יתפרסם הדבר.
ומכ"מ קאמר ליה ר' שמעון בן שטח שפכת דם נקי כיון שעדיין לא נגמר דינו לחילול שבת […]

א"כ י"ל ביישוב קושיה זו ע"פ מה דאמרינן בחגיגה טז: […] יקשה דְלמה הורה ריב"ט שהיה אב"ד בפני נשיא להרוג עד זומם […] דלמה לא המתין על הנשיא. ולכן י"ל דוודאי בשאר דין היה ממתין ריב"ט על הנשיא, אכן אירע הדבר במעמד הצדוקים ונתיירא שמא ילכו וליכא פירסום בדבר ולכן נתאמץ להרוג מיד קודם שבא הנשיא.

האבני שהם בחומש דברים יט יט [על הפסוק "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ, כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ"