קיום יחסים עם אשה נשואה ששיקרה שהיא גרושה
שלום רב,
רציתי לדעת מה דינו של אדם רווק שנפגש עם אישה שטעה בפניו שהיא גרושה מבעלה. אותו אדם קיים עם אותה אישה יחסים מספר פעמים ולאחר מכן היא התדוותה בפניו שהיא עודנה נשואה ולא גרושה כפי שהיא טענה. מה דינו של אותו אדם? הוא לא ידע שהיא נשואה, הוא היה מתרחק ממנה כמו מאש..הוא מצטער עד עמקי נשמתו מזה, הוא לא יודע את נפשו מרוב צער..האם נחשב שהוא חטא בשוגג? אשמח לתשובה
ברור שהוא שוגג. אמנם גם בפנויה יש איסור כלשהו, ובזה הוא מזיד.
אני מודה לך הרב על המענה המהיר,ועכשיו על אותו אדם לעשות תשובה רגילה של חרטה וידוי וקבלה לעתיד? או שעליו לעשות משהו אחר? איזשהו עינוי כגודל העברה? מה אותו האדם אמור לעשות מעכשיו?
תשובה מוגדרת בהלכה כפי שתיארת (כמובן גם עזיבת החטא). מה שמעבר לזה, אין לי מה לומר.
על החלק של המזיד הא צריך לעשות תשובה כמזיד, ועל החלק של השוגג הוא צריך לעשות תשובה כשוגג.
עקרונית נכון, אבל אם היא אמרה לו שהיא פנויה יש לדון אותו כאנוס.
"אמנם גם בפנויה יש איסור כלשהו".
מהו האיסור?
חפש ברשת. זה מידע בסיסי. ראה למשל כאן: https://www.etzion.org.il/he/halakha/even-haezer/marital-relations/%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%95%D6%BC%D7%AA-%D7%9C%D7%9C%D7%90-%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9F
שלום הרב,
התפרסם עכשיו מקרה שקהילה השתמשה באדם כגוי של שבת, והתברר שהוא יהודי. הרב פסק שמי שהשתמש בו כהלכה אינו צריך כפרה, אבל מי שהשתמש בו שלא על פי הלכות אמירה לעכו"ם, צריך כפרה לא רק על שעבר על אמריה לעכו"ם, אלא גם על הכשלת יהודי בחילול שבת, כעין תחילתו בפשיעה וסופו באונס. אני מצרף קישור, לא הצלחתי למצוא את מקור הדברים.
למה לא נאמר כאן ג"כ, שמי שקיים עם אותה אישה יחסים, עבר על איסור פנויה, ולכן הוא פושע, ואם כן חייב כפרה גם על איסור אשת איש?
הנה הקישור:
https://www.jdn.co.il/j_world/2226602/
לדעתי אותו רב טועה. יש גמרא בשבועות יח שבה כתוב שאם אדם עבר על וסתות דרבנן ואשתו ראתה דם בתוך התשמיש (שזה איסור כרת), הוא נחשב שוגג ולא אנוס על הדאורייתא (ראה גם ברשב"א שם). ובכלי חמדה הביא אחרונים שלמדו מכאן כמו אותו רב, שכל מי שעבר במזיד על דרבנן ונכשל בדאורייתא הוא שוגג ולא אנוס על הדאורייתא. אבל הוא טוען בצדק שזה לא נכון. רק בווסתות, שכן כל איסורם הוא מחשש שהאישה תראה דם באותו זמן. איסור הדרבנן כולו אינו אלא אזהרה שלא להגיע לאיסור תורה. במקרה כזה הזהירו אותו ולא נזהר ולכן אינו אנוס על הדאורייתא. אבל באיסור דרבנן שאינו קשור לדאורייתא לא אמרינן הכי. וזו סברה פשוטה.
מעבר לכל, לדעתי אין כאן איסור הכשלת יהודי אם אותו יהודי לא האמין בכלום. עבירותיו אינן עבירות.
ממש תודה.
איפה הכלי חמדה?
לא זוכר כבר. צריך לעשות חיפוש.
יש משהו בכלי חמדה על מועדי השנה (נאספו על פי הספרים כלי חמדה וחמדת ישראל קבצים וספרים שונים וכתבי יד מרבינו זצ"ל ע"י דוד אברהם מנדלבוים, בני ברק תשס"א), סימן קי"א.
בעניין מי שישן בסוכות מחוץ לסוכה ושבר בשנתו כלים שהונחו בצידו לאחר שנרדם.
האם כיוון שהשינה מחוץ לסוכה היא איסור אז אינו נחשב אונס גמור להיפטר מנזיקין וחייב.
כותב שם הכלי חמדה
"גם בישן חוץ לסוכה הוי אונס לעניין נזיקין כיוון דלעניין זה הוי אונס גמור. ואינו דומה לסמוך לווסתה דהתם אמרו חז"ל דבשעת ווסתה יש לחוש שאורח יבוא בזמנו אם כן הוי לעניין בעילה בגדר פושע, מה שאין כן הכא נהי דעשה איסור דישן חוץ לסוכה מכל מקום לעניין נזיקין הוי בגדר אונס גמור.
זה לא הקטע הזה, אבל אותו יסוד.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer