קיצוניות
מקווה שאבהיר היטב את שאלתי.
בדר"כ כשאומרים למישהו שדעתו 'קיצונית' כדי לדחותה זה פשוט תיוג במקום טיעון. אך לאחרונה נתקלתי במישהו שנראה שהוא באמת 'קיצוני'. כל דבר הוא לוקח כלכך רחוק, פשטני וכו'. תמיד ברור לך מה תהיה דעתו – צעד קדימה מכולם. הוא תמיד ברצוי ולא במצוי. כמעט הכחשת מציאות. בקיצור, דרכו עקבית בקיצוניותה.
האם אפשר לומר כי אדם זה הוא באמת 'קיצוני', וממילא הוא עצמו אמור לבחון את דרכו בשנית? כלומר שבהקשר זה דחית דעתו כ'קיצונת' לא תחשב לדחיה בקש.
או שמא נאמר שאין בכלל בעיה ב'קיצוניות', וזוהי דרך סבירה להסתכל על העולם?
תודה