קל וחומר

בס"ד
שלום הרב,
כמי שבקי במידות שהתורה נדרשת בהן, לא ברורים לי כמה  ק"ו שהגמרא מנסה ללמוד במסכת קידושין (דף ד: – ה:). אביא שניים מהם לדוגמא: 

1. מניין שאיש מתקדשת בכסף – ומה אמה העבריה שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף, אישה שנקנית בביאה אינו דין שנקנית בכסף.
2. מניין שאפשר לקדש בשטר – ומה כסף שאינו מוציא מכניס, שטר (גט) שמוציא אינו דין שמכניס.

הגמרא לבסוף פורכת שם את הק"ו מסיבה אחרת ולא לומדת ממנו את הדין (אלא מפסוק), אך אני שואל על עצם הניסיון ללמוד, שלכאורה מאוד מוקשה. לא ברור לי כיצד הגמרא מגיעה למסקנה שאמה העבירה חמורה יותר מאישה, מזה שהיא לא נקנית בביאה, הרי באותה מידה ניתן לומר שאישה חמורה יותר משום שהיא מתקדשת  בביאה ולא בכסף (בהוו"א של הגמרא). כלומר, זה שדין מסויים קיים בגוף מסויים ודין אחר קיים בגוף אחר, אינו מעיד על היות האחד חמור מהשני אלא על היותם פשוט שונים. 
וכמו"כ בק"ו השני, לפי ההיגיון הזה היה ניתן ללמוד גם הפוך – ומה שטר שאינו מכניס מוציא, כסף שמכניס אינו דין שמוציא – ומכאן שניתן לגרש בכסף, מה שכידוע לא נכון. עצם זה שניתן להפוך את הק"ו מוכיח לכאורה שאין כאן באמת קל וחמור. בשביל להוכיח שדבר אחד חמור מהשני צריך לענ"ד להראות שבאופן אובייקטיבי הוא תמיד חמור יותר מהשני.
חשבתי לתרץ אולי, שהגמרא אכן יודעת שזהו ק"ו מופרך, אך היא אומרת זאת על דרך של אפילו אם תמצי לומר, כלומר אפילו אם מישהו חושב שבאמת יש כאן קל וחמור, עדיין יש לזה פירכא ממקום אחר, ולכן חייבים את הפסוק בתורה. אך זה לא מיושב אצלי כ"כ, כי מפשט הגמרא נראה שהיא אכן מקבלת ק"ו זה.
אשמח לשמוע מה דעת הרב בעניין.