קצת לב בהכוונת השכל.
שלום רב.
ימים קשים מאוד עוברים על כולנו. אומר על עצמי שאני מדוכא ושבור ממש. ממש לא מתפקד.בעיקר בגלל הטבח וגם בגלל החשש מהעתיד.
רציתי לבקש טור של נחמה ועידוד. אני יודע שאתה לא כותב בדרך כלל דברים כאלו אבל אנחנו בתקופה לא רגילה, וקשה מאוד לכולנו.
אני חושב שלתלמידים של הרב הרבה יותר קשה משאר הציבור.
כל היום אומרים לי אנשים: שהשם שומר עלינו, ושולחים לי רבנים שמבלבלים את המוח ומסבירים למה קרה האסון.
ובאמת אני חושב שחסר לאנשים כמונו שפועלים על פי השכל וההגיון, איזה טור שינסה להתבונן בעניין התקווה, ולעודד את רוח ציבור החושבים ומבקשי האמת.
אוסיף ואומר שישנם כמה מקומות בתנ"ך שעם ישראל קרא בצער וכאב אל אלוקים ואלוקים הסכים לכאב.
גדעון.דניאל. (חנן בן ארי בשיר מה אתה רוצה וכו'.)
נשמח גם לכמה שורות של כאב לאלוקים.
תודה רבה.
ראשית, לא צריך להיות מפונקים. איני רואה את החשש לעתיד. אין עלינו איום ממשי, ומצבנו טוב בהרבה לעומת מצבים קודמים. אז צריך להיות הגיוני ולא לתת לרגשות לקחת אותנו למחוזות אחרים. הדבר שיכול לדכא הוא שדרך רשעים מצליחה ואנחנו נכשלים. לא התוצאה והאיומים. החילול השם ומה שזה אומר על העולם. זה מה שמדכא. ומה שעוד מדכא הוא ההתייחסות האמוציונלית של האנשים מכל שכבות הציבור. אבל זו תופעה שלא נולדה היום. בעיניי זה לא פחות מדכא מהרצח. אבל לזה אין לי מה לעודד, פרט לניסיון להוציא אנשים לחשיבה הגיונית ולנטרול הרגשות.
אני מתלבט האם לכתוב טור על המצב בהיבט הדתי (יש לי בטן מלאה על זה), אבל דומני שמה שיש לי לומר ישיג את התוצאה ההפוכה. הוא ידכא ויפחיד אנשים 0שחיים בסרט שהקב"ה שומר עלינו וכו') ולא יעודד אותם, ולכן בינתיים לא כתבתי אותו. אבל אני עדיין מתלבט.
צריך להבין שעידוד ומתן תקווה תמיד יש בו ממד של שקר. אתה מספר לאנשים סיפור לא נכון או חלקי כדי לעודד אותם. אם המציאות עצמה מעודדת הם בד"כ מבינים זאת לבד ולא נכנסים לדיכאון. רק במצב שבו הם חיים בטעות בתפיסת המציאות וראיית שחורות לא נכונה יש מקום לעידוד הגיוני.
לא הבנתי מה פשר האמירה שאלוהים הסכים לכאב. מה יש להסכים לכאב?
אני מניח שיש עוד כמוני שישמחו לדעת את דעת הרב בהיבט הדתי, מקווה שיעלה טור בנושא
תודה.התכוונתי לכך שטענו טענות כלפי מעלה.
ואלוקים אהב את זה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer