רבי מאיר ורבי אושעיא

שו"תרבי מאיר ורבי אושעיא
טירגיץ שאל לפני 2 שנים

קראתי בספר 'חכמים' של ר' בני לאו חלק ג' ובפרט בפרק על רבי מאיר ומן הון להון חשבתי דבר נחמד קצת ובחיפוש באוצר החכמה לא ראיתי (עדיין) שכבר נאמר, אף שליבי אומר לי כמעט כוודאי שכבר עמדו על זה כי הוא דבר הגלוי לעיניים, וכיון שזה נוגע לקטע גמרא דמרגלא בפומך אמרתי אציגנו לשיפוטך ואף שהוא דבר קטון אשמח אם תוכל להודיעני דעתך.
 
עירובין נג אמר רבי יוחנן רבי אושעיא בדורו כרבי מאיר בדורו. מה רבי מאיר בדורו לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו, אף רבי אושעיא לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו. ובעירובין יג (דמרגלא בפומך) מבואר יותר שרבי מאיר לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים ועל טהור טמא ומראה לו פנים וכו' אמר רבי יוחנן תלמיד היה לו לרבי מאיר וסומכוס שמו שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה ועל כל דבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה. עד כאן גמרות ידועות (וגם השאר לקמן גמרות ידועות בלשונן, והמחשב מגלה מקומן)
 
והנה יש כאן נקודה נפלאה (ואותה לא מצאתי עדיין שאמרו). ששני אלו רבי מאיר ורבי אושעיא מהם באו עיקר המשניות והברייתות. בסנהדרין פו אמר רבי יוחנן (הכל רבי יוחנן כאן) סתם מתניתין רבי מאיר. ובחולין קמא מדברי ר' זירא כל מתניתא דלא תניא בי רבי חייא ובי רבי אושעיא משבשתא היא ולא תותבו מינה בי מדרשא.
 
ובאיגרת רב שרירא גאון ח"א כתב שסתם משנה רבי מאיר היינו דגמר מרביה "ונקט רבי בהלכתא ארחא דר"מ והיא הות אורחא דר"ע כיון דחזא רבי דארחא דר"מ קצרה וקרובה ללמוד ודבריו מחוברים חיבור יפה וכו' ומדוקדקים דבריו וכו' ולאו כל מאן דחכים ידע להון לחבורי הכי וכו'".
 
ומעתה יש לבאר כך, והוא בגד שתפרת בכמה מקומות אלא שאני מלבישנו כאן. רבי מאיר ורבי אושעיא היו אנליטיקנים גדולים שראו בכל דבר צדדים וצידי צדדים, ולכן:
א' היה להם חיסרון מסוים בכח ההכרעה האינטואיטיבית והישרה, ולא רק חבריו לא עמדו על סוף דעתו (שזה דבר תמוה שהרי את דעתו הוא אומר בגלוי) אלא שגם הוא עצמו לא יכל לעמוד על סוף דעתו מרוב ניתוח וצדדים [גם פירוש זה לא מצאתי שאמרו, והוא אמנם דחוק לכאורה, אך מ"מ לי נר' שהוא סביר], וגם כשהכריע אין הכרעתו בבהירות מספקת כי יש משהו בפיתוח האנליטיות שמכהה את הכח הסינתטי וכו'. ולכן ר' מאיר מאיר עיני חכמים בהלכה שמגלה פנים לכאן ולשם ומנתח ומדייק, אבל על שיקול דעתו הסופי אי אפשר לסמוך במיוחד כיון שבזה לא היה כוחו עדיף מאחרים (ואדרבה, כפי שיוצא מכללי הפסק).
ב' היכולת הזו עצמה איפשרה להם לדייק היטב בשמועות ולסדר אותן בדייקנות ובבהירות נמרצת כל דבר כמתכונתו ולרדת לסוף כוונת רבותיהם ולהרגיש בכל משמעות ולבחון אותה ולנכש כל שיבוש. 
 
 
 
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 שנים

נראה בהחלט פירוש אפשרי. כמובן שלפי זה אין להוציא מכאן את עניין האוטונומיה. מה שלא פסקו כמותו הוא מפני שאין בדבריו הכרעה ברורה או מפני שבאמת לא היה מומחה בהכרעה. ומהלשון שלא קבעו הלכה כמותו משמע כפירוש בתרא.

טירגיץ הגיב לפני 2 שנים

תודה רבה (ואכן כמובן עניין האוטונומיה כנגד ההימור שהוא דבר שליבי ממאן בו הוא שהמריצני לחשוב מחשבות).

[ויש לי כעת להוסיף בה דבר. אחרי ששלחתי השאלה חזרתי לחפש באוצר החכמה ועברתי על כל התוצאות בחיפוש 'מאיר אושעיא' ועד כה לא מצאתי מאומה. אבל הגעתי לספר מחקרים בדרכי התלמוד לר' ראובן מרגליות ושם באחד הפרקים עוסק בחכמים ששתקו ולא השיבו לשאלות, ובעמוד צד הוא מביא גמרא יבמות נז והיא מצטרפת באופן טבעי להצעה לעיל לגבי הקשר בין ר"מ ורבי אושעיא]

יבמות נז "בעא מיניה רבי יוחנן מרבי אושעיא וכו' אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי וכו' אמר ליה רבי יהודה נשיאה לרבי אושעיא – אטו רבי יוחנן לאו גברא רבה הוא (כלומר למה לא ענית לו וכי אינו ראוי להבין) אמר ליה דקבעי מינאי מילתא דלית לה פתרי". ע"כ לשון הגמרא.

ורבי יוחנן הוא הוא שאמר על ר' אושעיא שהוא כרבי מאיר שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו. והנה כאן רבי יוחנן ראה בעיניו דוגמה לכך שרבי אושעיא לפעמים אינו יכול לעמוד על סוף דעת עצמו כלומר להגיע למסקנה ולהכריע. ואותו הכח הלמדני שעמד לרבי מאיר ורבי אושעיא ללבן את שמועותיהם בדייקנות ובבהירות הוא שעמד לרבי מאיר לרועץ שבד"כ לא קבעו הלכה כמותו (עירובין מו אמר רבי יוחנן: רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה. רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי. איבעיא להו רבי מאיר ורבי שמעון מאי – תיקו. ובחיפוש על זה ראיתי ירושלמי (שאומרים שהוא מיסוד ר' יוחנן, כרבינא ורב אשי בבבלי) שביעית פ"ח ה"ז רבי מאיר ורבי שמעון הלכה כרבי שמעון).

[ובהפרש בין רבי מאיר לתלמידו סומכוס הנה הוא כמפורש שרבי מאיר ראה אף צדדי הסותר כלומר הצדדים לטהר טמא ולטמא טהור, ואילו סומכוס ראה רק כל צדדי הבונה כלומר כל הצדדים לטהר טהור ולטמא טמא.].

טירגיץ הגיב לפני 2 שנים

עוד דבר קטן. חגיגה טו "ורבי מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר, והא אמר רבב"ח אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך השם צבאות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו לא יבקשו תורה מפיהו וכו' "
הנה גם את זה יש לבאר בדרך הזאת, שהלומד מרב שאינו כמלאך בוודאי יכול להחכים ממנו הרבה ולגלות פנים חדשות וניתוחים, אבל את הכח הסינתטי שמגיע במיוחד משימוש (כביאוריך בכמה מקומות) איך יקבל מרבו זה שנתקלקל כוחו השיפוטי והכח הזה תלוי ביראת הלב וישרותו וכו'. ולכן רבי מאיר שהתמחה באנליטיות יכל שפיר ללמוד מאחר ולראות כל הצדדים כולם אבל כוחו הסינתטי לא התחזק בזה ואדרבה נחשד כוחו הזה שמא התקלקל מתולדת רבו זה. ונמצאו דברי רבי יוחנן אחוזים זה בזה איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

את זה קשה להעמיס בלשון "תוכו אכל קליפתו זרק". תוכו זה האנליטי וקליפתו הסינתטי? לא סביר.

טירגיץ הגיב לפני 2 שנים

צודק. טוב לא נורא החלק הזה יישמט.
[חשבתי להמשיך בדרוש על המערכה. שרבי יוחנן התמחה בסינתטיות וריש לקיש היה האנליטיקן שליטש את דבריו. כדברי ר' יוחנן לר"א בן פדת את כבר לקישא, בר לקישא הוה מקשי לי וכו' וממילא רווחא שמעתתא. ואת אמרת תניא דמסייע לך אטו לא ידענא דשפיר קאמינא. ולכן ריש לקיש שם בחגיגה הוא שמסביר את שיטת רבי מאיר "רבי מאיר קרא אשכח ודרש הט אזנך ושמע דברי חכמים וליבך תשית לדעתי, לדעתם לא נאמר אלא לדעתי". והיינו שריש לקיש חיפש את הניתוחים וזה אפשר לשמוע מכל אחד אפילו מאחר ולכן הוטבה בעיניו דרכו של רבי מאיר. אבל ר' יוחנן התמחה בסינתטיות ולכן דרש רב כמלאך (וכיון שר"מ אנליטיקן ולמד מאחר אז ר' יוחנן קבע שאין הלכה כרבי מאיר נגד כל אחד מחבריו). מזל טוב מזל טוב.]

טירגיץ הגיב לפני 2 שנים

אבל אכן ותוכו אכל קליפתו זרק זה באמת מנוגד חזיתית ובכלל בשלב הזה זה כבר נהיה יותר מידי תלוש.

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

מעניין לחשוב גם על בכיו של ריו"ח על לכתו של ר"ל, שהתגעגע לתלמיד כמותו שמאתגר אותו. האם גם זה קשור לאנליטיות? אולי.
אני חושב שהמהלך ביסודו הוא בהחלט אפשרי וסביר, גם אם לא כל הפרטים משתלבים (כמו תוכו וקליפתו). אפילו לגבי תוכו וקליפתו, ייתכן שהגמרא אורמת שתוכו אכל זה באמת הממד האנליטי, וקליפתו האפיקורסית זרק. לא מתייחסים כאן לתלות של ההכרעה הסינתטית בקליפה הזאת.

רבי מאיר 'חכם' (לט"ג) הגיב לפני 2 שנים

בס"ד יום ירושלים תשפ"ב

לט"ג – שלום רב,

חריפותו של רבי מאיר ידועה, כפי שאמרו 'רבי מאיר חריף ומקשה, רבע יהודה מתון ומסיק', אך כוח הכרעה היה לו, שהרי מינוהו באושא ל'חכם' שאותו שואלים בהלכה (ראה הוריות יג). גם מהביוטי שלא יכלו חבריו יכולים לעמוד על דעתו, נראה שהיתה לו דיעה מוצקה, אלא שמתוך עומק דעתו, נשארה דעתו בנושאים רבים כ'דעת מיעוט' ולא נקבעה כהלכה לדורות.

הרב ש"י וייצן במאמרו 'רבי מאיר וברוריה' (באתר 'ישיבה'), מציע שרבי מאיר נבחר ע"י רבי עקיבא לנסח את ההלכות בקצרה ובתמציתיות, תכונה המתאימה למי שפוסק לשואליו הרבים, הנצרך להשיב בקצרה ובבהירות.

בברכה, אדמון עקביה ליכטמן-לדרר המאירי

טירגיץ הגיב לפני 2 שנים

לכאורה בעיה. אבל איך תבאר את הגמרות שלא נקבעה הלכה כר"מ במקום שחולק על תנא אחר, אז איך בדורו כן סמכו עליו. (איני יודע האם הרוגצ'ובר שהשיב תשובות לרבבות סמכו עליו המקבלים להלכה או שפחות או יותר נמנעו כפי שנמנעים היום. ידועים דברי השרידי אש) אולי כחכם סמכו על ר"מ שכמעט תמיד תשובותיו מהלכה מקובלת או שיגלה לשומע את דעת חבריו התנאים. לא יודע

מי ששאל - סמך (לט"ג) הגיב לפני 2 שנים

לט"ג – שלום רב,

מי ששאל את ר"מ – קיבל תשובה ברורה וסמך עליה למעשה. אף פוסקי הדורות הבאים אינם יכולים להורות לשואליהם, ללא הבנת שויטתו של רבי מאיר במלוא רוחבה ועומקה, ולכן מורים להלכה כפי השיטה המובנת להם יותר.

בברכה, אעל"ה

טירגיץ הגיב לפני 2 שנים

רבי אחא בר חיננא אומר שחבריו של רבי מאיר לא קבעו הלכה כמותו כי לא עמדו על סוף דעתו. אתה אומר שאעפ"כ מינוהו לחכם (לדבריך פירושו מו"צ, לא בדקתי) וסמכו על הוראותיו העצמאיות? אני יכול להבין את השיטה בזה אבל זה לא כל כך חלק, לא?

השאר תגובה

Back to top button