רצון חופשי?!

הרב האם קיימים מעשים שלא ניתן לפרש אותם למפרע בתמונת עולם דטרמניסטית אלא רק בבעלת בחירה חופשית?
למשל אדם אוכל בשביל שלא יהיה רעב, או אדם אוכל בגלל שהוא רעב.
כך שאת שבשני המעשים -שאדם אוכל, ניתן לתת לגביהם הסברים זהים במידת מה – פעם אחת בשביל התכלית ובפעם השנייה התכלית היא דווקא הסיבה כך שהפעולה לא נעשית בשל התכלית אלא בגללה.

כתבתי כמה פעמים, ופירטתי במדעי החופש, שאין מעשים כאלה. אבל יש גישות כאלה. מחויבות מוסרית לא ניתנת להסבר בעולם דטרמיניסטי-מטריאליסטי, ולכן הם רואים בה אינסטינקט שמוטבע בנו (תוצר של האבולוציה). שוב, יש כאן הסבר לתופעה אבל לא לגישה. הוא הדין לאמון שאנחנו נותנים בשיקול הדעת שלנו.

אז במידה ונמצא פער מסוים בין המעשים והשאיפות שלנו, לבין יכולת הסביבה או האבולוציה להסביר את אותם השאיפות, האם נוכל לקבל בצורה סבירה את האמונה בבחירה חופשית?

למשל אם אדם לא חושב שהיהודים היו אמורים לשרוד לאורך ימי הביניים בעקבות כך שהמחירים בנפש היו גבוהים מידיי לעומת הייתרונות של הדת לצורך פסיכולוגי כזה או אחר, האם זה יכול להראות בעקיפין שהם מתו על קידוש ה' ע"י בחירה חופשית?

פה אומנם ניתן להסביר בכל פעולה בפני עצמה שהם התנהגו ללא בחירה כי הם חשבו שזה מה שנכון ועל כן עשו זאת. אבל ברמת הכלל "הגישה" לא אמורה להיות נכונה. ואם כך, זה כן אמור לעורר תמיהה כיצד כזה דבר נוצר אילמלי בחירה.

השערות תמיד יכולות להיות, אבל לא תוכל לבסס כך שום טיעון רציני. הגמישות של ההסברים האבולוציוניים היא אולימפית. ראה ספרי אלוהים משחק בקוביות.

ארצה טיפה להקשות (לנסות לפחות). למה לא סביר יותר לקבל את העמדה שאותם חיילים שלא נעשו שוחרי שלום לאחר מראות אימים של דם ומוות בקרב נשארו בדעתם כלפני כן כיוון שהמבנה הפסיכולוגי שלהם שונה מאלו שנטו להפרעת דחק-בתר חבלתית לדוגמא. ועוד, המבנה שלך הוא קר, מחושב ורציונאלי (לא מכיר אותך אישית אבל זה הרושם) ולכן אתה לא נוטה לחוות משבר נפשי כמו שאני חווה בגלל העניין (בין היתר בגלל שאני סובל מאו סי די כבר כמה שנים ולכן יש לי נטייה מוגזמת לרגשנות לפעמים). לפעמים נדמה לי שאנחנו פועלים בצורה מסוימת ורק לוקחים קרדיט על המעשים שלנו למרות שהבחירה הייתה טכנית לחלוטין. יש סביבה ואני חלק ממנה כנראה ותו לא? למה זה לא יותר סביר מאשר אמונות נחוצות אך גבוליות מאוד בדבר קיומו של יש שמזיז אלקטרונים מכוח הרצון שלו?

זהו קמח טחון. בהחלט אפשרי, וכך סבורים הדטרמיניסטים. אני חולק על כך, והסברתי זאת בספר ובמאמר מפורט כאן. ברור שאין הוכחה לשום צד.

אם כבר מדברים על הוכחה חותכת. האם יש בכלל מקום לקיומה של ראייה שתשכנע את מי שמחזיק בקיומו של רצון חופשי? גם אם יוכח בתנאי מעבדה מבוקרים ומשוכללים שכל הבחירות שלנו החל מהסתמיות ועד הדילמות המוסריות, ניתן יהיה לומר שספציפית את הניסויים האלה אני לא יכול לקבל כיוון שקבלת מסקנותיהם היא היא שיקול דעת שאמור להיות חופשי, ומשאינו כזה, עדיף להחריג את הניסויים האלה ולטעון שבדיוק בניסויים האלה החושים הטעו אותי וגרמו לי להגיע לתוצאות של דטרמיניזים. האם קיומה של ראייה דטרמיניסטית היא אוקסימורון? אם כן, מה הטעם לדבר על ראיות נוספות או על המצב העכשווי במדעי המוח וחוזק הראיות וכו'. תודה.

טוב, זה נכון לכל טענה מדעית. במדע אין הוכחות במובן הלוגי החמור.