שאלה בעמדת המהר"ל בענין המחלוקת‎‎

תודה על התגובות והנכונות להכנס לדיון .

אני חושב שדווקא יש כאן תפיסה מאוד ברורה ומנומקת של עמדתו
כל החלק הראשון דבריו הוא עקרוני וא-פריורי שהרי כל דבריו באים לפרש את הגמ' בחגיגה ג (בעלי אסופות וכו' )
– שאיננה מחלקת בין תקופות ומציגה את המחלוקת כרעיון אידיאי שלכתחילה (כולם מפי אדון אחד וכו')

בתחילת בדביו הוא קובע נחרצות , וללא כל סיוג של תקופות :
" כי אי אפשר שיהיה דעת החכמים על דרך אחד,
ואי אפשר שלא יהיה חלוק ביניהם כפי מה שהם מחולקים בשכלם
. כי כל דבר ודבר אי אפשר שלא יהא בחינה יותר מאחת לדבר אחד.
שאף אם הדבר טמא, אי אפשר שלא יהיה לו צד בחינה אל טהרה של מה,
וכן אם הדבר טהור, אי אפשר שלא יהיה לו בחינה מה של טומאה
. ובני אדם מחולקים בשכל ואי אפשר שיהיו כל שכלי בני אדם על דרך אחד.."
( ובוודאי מרמז ל"כשם שפרצופיהן שונים וכו' )

ובהמשך דבריו – הוא מרחיב על המציאות המורכבת של העולם
(תרכובות 4 היסודות הימי-ביינמית וכו') .

וממשיך וקובע :
"ולא תמצא דבר פשוט לגמרי.
וכן בתורה אין דבר אחד טמא לגמרי שלא יהיה בו צד טהרה, וכו'
וכאשר אחד למד על דבר אחד.. אמר בחינה אחת כפי מה שהוא , והאומר טמא אמר ג"כ בחינה אחת:

וקיצוניים עוד יותר דבריו בדרשת התורה שלו , בה הוא מפרש בדרך דומה את טיהור השרץ בקנ' טעמים וכו'
(שבוודאי לכאורה לא שייך בו אפשרות של מחלוקת )

ולכן , הבנתי (בטעות כנראה) את דבריו לגבי מחלוקת ב"ה וב"ש , שבגלל שלכאורה איננו מכירים מחלוקת מקודם – הרי שלהוציא מליבנו ,
שלא נחשוב שיש כאן נפילה מ"המדריגה העליונה" של המורכבות הנ"ל נאמר שאלו ואלו
ואמנם , בקריאה שניה (לאור הערתך) , אני מסכים שנראה שהוא כן מדבר כאן על לכאורה 3 שלבים שבהם יש ירידה ממצב שאין בו מחלוקת למצב של מחלוקות דרך שלב הביניים של "אלו ואלו".

אבל , הדרא קושיא לדוכתא : איך דבריו על הירידה – מתיישבים עם כל דבריו הקודמים ?
כיצד המורכבות הא-פריורית במציאות עצמה – כפי שהוא מתאר – איפשרה יתכן שלא הייתה מחלוקת מתחילה ?
ומהי הירידה שאחרי מחלוקות ב"ה וב"ש?

ושוב תודה וחג שמח

בדיוק על כך דיברתי. ההבדל בין שלב 2 לשלב 3 אינו מוגדר, וזה מוכנס באופן מלאכותי למרות שאין באמת הבדל. מלשונו עולה שבשלב 2 היה מצב שבו היו שתי דעות שונות שכל אחת הייתה אמת מלאה. ורק בשלב 3 כל אחד החזיק באמת חלקית (פן אחד של האמת המורכבת). אבל אז לא ברור כיצד ייתכנו בשלב 2 שתי דעות חולקות שכל אחת מחזיקה באמת מלאה (דברי אלוהים חיים). אולי האמת התפצלה לשתי אמיתות שכל אחת מהן מלאה (כי אין תשובה נכונה אחת). ובשלב השלישי כבר מפרקים את האמת (אולי כל אחד מהצדדים המלאים) למרכיביה ולאף אחד אין אמת מלאה ביד.
ניקח כדוגמה את הגמרא בגיטין ו לגבי זבוב מצא או נימא מצא שאמרו שם אלו ואלו (אמנם לא על ב"ש וב"ה, בניגוד למהר"ל שכתב שזה נאמר רק עליהם. זה נכון בהלכה ולא באגדה). אפשר אולי לטעון שבהתחלה לא הייתה מחלוקת וכולם ידעו שזו הייתה נימא. אחר כך האמת נעלמה ונוצרו שתי דעות: נימא או זבוב. בשלב הזה כל דעה היא אמת מוחלטת כי מקרה כזה כשלעצמו יכול היה להתפוצץ על זבוב או על נימא (בפועל קרה רק אחד מהם, אבל מה שחשוב הוא העיקרון ולא העובדה מה היה בפועל). ובשלב השלישי כבר נוצרה סינתזה שבה הזבוב והנימא יחד גרמו לפיצוץ, אבל כאן ישנה מחלוקת שבה אחד חושב שנימא והשני חושב שזבוב, ולכן שניהם מחזיקים רק באמת חלקית (כי האמת המלאה היא ששניהם גרמו: זבוב מצא ולא הקפיד נימא מצא והקפיד. ההצטברות יצרה את הפיצוץ).
אבל זה באמת נשמע לי פלפול מיותר. הכנסת שלב הביניים נעשית רק מתוך וורט שלא תיתכן ירידה ישירה, ועכשיו צריך להגדיר את השלב הזה (ללא הצלחה רבה). אין בזה טעם לדעתי.