שאלה לגבי קיום האלוהים‎

למה אלוקים צריך להיות בתוך החלל? לכאורה זו מגבלה פיזיקלית שאין צורך להניח אותה, הלוא כן?

כוונתי גם בתוך החלל. אמנם המושג "נמצא ב" לא מוגדר היטב בהקשר זה. הוא לא תופס שם מקום, אבל הוא כנראה משפיע/שורה גם שם.

האם הביטוי "סובב כל עלמין" – שמנסה לבטא את ההימצאות האלוקית במרחב, כפי שאנו תופסים אותה, עשוי להקביל למה שמכונה "תמונת התנע"? זאת לעומת "ממלא כל עלמין" שמנסה לבטא את מה שבממד אחר מעבר לתפיסתנו?

ראשית, אין סיבה להניח שהזוהר או חז"ל ידעו את תורת הקוונטים. שנית, איני רואה קשר.

בודאי לא הנחתי שהם ידעו. אבל לא הבנתי למה בחרו דווקא ב"סובב" למה שעל פי תפיסתנו, וב"ממלא" למה שמעבר לתפיסתנו. (גם ר"ח מוולוזי'ן שהזכרת מזכיר את זה. נפש החיים שער ג פרק ו).

ראשית, אני לא חושב שההבדל בין סובב לממלא הוא הנתפס ומה משעבר לו, ובפרט לא בסדר שאתה כותב. וגם היחס בין תמונת התנע למקום אינו בין הנתפס והלא נתפס. בקיצור, איני רואה שום קשר.

האם תוכל להסביר איך אתה מבין את ההבדל בין סובב וממלא? אם מתאים.. קצת הסתבכתי עם המשפט הזה

בפילוסופיה/תיאולוגיה מבחינים בין אלוהים אימננטי וטרנסצנדנטי. אמנם רוב מוחלט של השיח סביב ההבחנה הזאת הוא בלבול מוח חסר משמעות (לדוגמה ראה ערך 'אימננטיות' בוויקיפדיה). ככלל, הסובב (הטרנסצנדנטי) הוא אלוקים כמצוי מעבר לתפיסתנו מעבר לעולם. אנחנו עומדים מולו. הממלא (האימננטי) הוא אלוקים כמצוי בתוך כל דבר במציאות ומחייה אותו. הטענה הקבלית היא שזה לא ויכוח אלא שתי פנים שלו. בתיאור של הצמצום, הסובב הוא אור אינסוף שהסתלק ונמצא מסביב למציאות, והממלא הוא הקו שנכנס לתוך המציאות. יש ברזולוציות עדינות יותר מה שבתוך הכלי וסובב את הכלי ועוד.
אם בכלל, אז דווקא הסובב, ולא הממלא, מתאר את אלוקים כלא נתפס.

תודה. מתקבל על הדעת. איפה אפשר לראות מקורות שמסבירים ככה?
(בנפש החיים מסביר ההיפך: "והנגלות לנו – להשגתנו, והוא בהבחינה ש"מצידנו", שנקרא הוא יתברך שמו בבחינת "סובב כל עלמין")
ועוד שאלה – האם כתבת איפשהו על משמעות קדושת המקום? כלומר, משמעות קדושה התלויה במקום לעומת קדושה בכלל, משמעות המשפט "הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו" וכו'..? בחיפוש שלי הגעתי רק לשאלה כאן.

לא יודע. זה ההסבר המקובל, ואני בטוח שכל חיפוש יביא אותך אליו.
אכן, נפה"ח כותב שמבחינת התפיסה שלנו הקב"ה הוא סובב ולא ממלא, אבל נדמה לי שכוונתו שכך נתפס אצלנו היחס בינו לבינינו ולא שההיבט הזה שלו מייצג את התפיסות שלנו בו. זו טענה אחרת. כשמתבוננים ביחס בין הבורא לעולם התוצר הוא סובב, שהוא מולנו ומעלינו. הבחינה שהוא ממלא הכל אינה תוצאה מתבקשת של המבט הפילוסופי. אבל זו הבחנה בין שתי תפיסות של היחס שלו אלינו. הבחנה בין הנהגות שלו שמובנות לנו להנהגות שאינן מובנות היא הבחנה אחרת. דווקא כאן הסובב מייצג את מה שלא נתפס על ידינו.
לא כתבתי ואיני יודע מה יש לכתוב על זה. הוא מקומו של עולם, בפשטות הכוונה שאין לו מקום בתוך העולם. האם זה אומר שהעולם נמצא בו (פנתאיזם או פנאנתאיזם)? אני לא בטוח.

תודה רבה.
אם המשמעות היא שאין לו מקום בתוך העולם, זה לא מתאים למה שהסברת בסעיף 4 בתשובה הראשונה. דווקא מה שמוסבר שם הוא פונתאיזם, לא? (על הגמרא בברכות)
אבל אולי המשמעות היא שהוא המקיים את העולם, כלומר שאין באמת משמעות לעולם ואין באמת מקום בלעדיו. ואז אולי זה פנאנתאיזם.
ואיך כל זה מסתדר עם מקומות קדושים? מקומות שהם יותר "קדושים" מאחרים, כמו א"י..? האם הם קדושים רק בגלל מה שהם מייצגים או שבאמת עשוי להיות שם משהו אחר? שכינה? סובב/ממלא..?
טוב, תודה בכל אופן וסליחה על השעה המאוחרת.

שוב ערבוב בין הטרנסצנדנטי לאימננטי. מעבר לזה, גם אם הוא מקומו של עולם, עדיין ניתן להתייחס לזה כאילו הוא נמצא בכל נקודה בחלל.
מקומות קדושים הם מקומות שבהם הוא נוכח יותר (פחות מוסתר). בין אם תפרש זאת כמשהו אונטי (שהוא באמת יותר נמצא שם) ובין באופן נורמטיבי (שהצטווינו להתייחס למקומות הללו כקדושים, כי הם סימבול לנוכחות אלוקית).

אוקי מובן יותר עכשיו.
אבל לא ברור הקשר בין נפש האדם או הנשמה לאלוקות. האם זה שונה משאר העולם הפיזי?
איך מסבירים את זה משתי הפנים של הטרנסצנדנטי והאימננטי?

גם ביחס לנפש יש את שני הממדים הללו: אלוקים מסביבה ובתוכה. אמנם הנפש היא רוחנית, וככזו ניא קרובה יותר אליו מאשר הגוף.

אהה. מניח את הדעת.
רצף שתמיד יהיו לו שני הממדים.
מקווה שבאמת הבנתי.
תודה רבה