שאלה למרן הרב שליט"א בעניין מינים רכים הראויים לכיבוס‎‎

איתא בגמ' (זבחים צד, א) דמדכתיב 'והבגד וגו' או כלי העור אשר תכבס' אנו למדים שבעור יש כיבוס. וכיבוסו ע"יכסכוס. ופירש"י (שם ע"ב): כסכוס, משפשף צדו זה על צדו זה כדרך המכבס בגדים, אוחז הבגד בשתי ידיו ומשפשף, ע"כ. וכן איתא בשו"ע (סי' שב סעי' ט) דעור מותר ליתן עליו מים, אבל אסור לכבסו דהיינו שמשפשף צדו של זה על זה. ובביה"ל (ד"ה זע"ז) הוסיף דאף אם אינו משפשף זה על זה אלא שחופף היטב במים את מקום הלכלוך ומדיחו שיהא נקי, ג"כ בכלל שפשוף הוא.
ומבואר בגמ' (שם) דעורות רכים ראויים לכיבוס, ועורות קשים לדעת רבנן אין ראויים לכיבוס. הרי שזה שהם רכים זהו הטעם שראויים לכיבוס, וכן פירש"י במתני' שיש כיבוס בכר, דהואיל וסתם כרים וכסתות רכים נינהו שייך למימר בהו כיבוס בעורות רכין. וכמו"כ כתב המאירי (ביצה יח ד"ה במסכת זבחים).  
 ומזה יש ללמוד גם לשאר חומרים המצויים בזמנינו, מפלסטיק וכדו', שאם הם רכים נחשבים ראויים לכיבוס. וגדר 'רך', י"ל על פי מש"כ רש"י הנ"ל שדרך המכבס בגדים אוחז הבגד בשתי ידיו ומשפשף צדו זה על זה. כלומר בדבר רך ששייך בו מציאות של שפשוף צדו זה על זה, שהוא עיקר דרך כיבוס, הוא בתורת כיבוס. ויש לחוש לכיבוס דאורייתא בכל דבר שיש בו רכיכות במדה כזו (וע"ע באגרו"מ יו"ד ח"ב סי' עו, ואו"ח ח"ה סי' יח בהערה לסי' שב ס"ט).
ואף כלי שצורתו עומדת, אם הוא רך כנ"ל יש לדון שיש בו כיבוס, שהרי מנעל העשוי מעור רך, מבואר בגמ' ובשו"ע שיש בו כיבוס וכנ"ל. 
ויש לדון לפ"ז בכוס או צלחת 'חד פעמית' שהן רכים ורק בגלל השפה שהיא קשיחה לא ניתן לשפשף צד על צד, האם יש בהם כיבוס בשפשוף מקום הלכלוך במים. וכמו"כ 'מוצץ' ופיטמה של בקבוק תינוק כל כדומה. וכן 'נייר כסף' רך וכלים מאלומיניום. 
ובעור קשה נחלקו הראשונים, יעוי' בביה"ל (סי' שב סעי' ט ד"ה אבל לכבסו) דדעת הרי"ף הרמב"ם הרא"ש והטור שאסור מדרבנן. אבל דעת רש"י והר"ן שבקשה אפילו איסור דרבנן ליכא. ודעת השאילתות לפסוק כאחרים שאסור מדאורייתא. ומסיק שם הביאור הלכה דאין להקל, כי כל הראשונים הנ"ל סתמו לאיסור ולא חילקו בין רך לקשה. ולפ"ז יש לדון, כאמור, בניקוי כלי פלסטיק אפילו קשיחים, אם יכול לשפשפן בחוזק.