שאלה על אמונה

אני מבין את השאלה קצת אחרת,
האם לא סביר להניח שבמידה ואלוקים רוצה שיאמינו בו ובתורתו אז מדוע הוא הפך את זה לכל כך קשה?
וממילא אם זה כל כך קשה אז זה סימן שהתורה לא מא….

זה לא כ"כ קשה. מי שמקבל חינוך דתי בד"כ מבין זאת היטב. נכון שיש תינוקות שנשבו. בכל אופן, גם אם זה קשה לא הוא זה שהפך זאת לכל כך קשה, אלא המציאות והתנהלותם של האנשים בה.

לא התכוונתי שזה קשה לקיים מצוות או היכולת להאמין.
התכוונתי שמדוע כל כך קשה לדעת "מה האמת". עובדה שהרב היה צריך לכתוב מחברות וספרים רבים להוכיח את האמונה. וכן פוק חזי כמה אתאיסטים ומכנגדם פוליתאיסטיים עובדי ע"ז ועוד ועוד ישנם! אם היהדות היא אמת אז אפילו לא פרומיל בעולם בכלל מודעים לכך.
האם זה לא נשמע מוזר שאלוקים שחפץ בכך שאנשים יאמינו בו כמעט ולא עושה שום דבר בשביל כך?

צריך להקדיש ספרים ומחברות כי אנשים מבולבלים ומוטים. כפי שכתבתי לך, זה לא מעשה ידיו של הקב"ה אלא מעשה ידינו. העובדה שהעולם נשאר לנו ולא מנוהל על ידו, יש לה הסברים טובים לדעתי. ועוד, העולם לא צריך להיות מודע לכך. רק היהודים שבו.
אבל מעבר לכל זה, גם אם אינך מבין את אופן חשיבתו של הקב"ה זה לא נוגע לאמונה בו.

במחילה כבוד הרב ,אך אני חושב שהטענה מתפספסת.
חוסר יכולתנו להוכיח את האל היא בגדר טענה יציבה פילוסופית שלמיטב הבנתי נובעת מחוסר יכולתנו להבין את היש כמו שהוא(אלא רק לחוש אותו בצורה מוגבלת).
בנוגע לסבירות אני מתקשה – סבירות היא בגדר אי ודאות – אוסף מסקנות סבירות (משמע לא נכונות בהסתברות מסוימת) תמיד יוכלו להוביל אדם כלשהו למסקנות שהן לא האמת – כי אם אדם לא יכל להגיע להנחות או מסקנות אחרות – אזי הן וודאיות – או שהמסקנה היא וודאית.
בנוסף ניתן לטעון כנגד מידת הסבירות- מיכוון שאם רבים בתוך היהדות עצמה לא סוברים(מלשון לסבור לא סביר) משהו מסוים כלל(היהדות כדת ללא פילוסופיה מוסכמת) ראוי להניח שאותם עקרונות שאתה מניח כסבירים -אינם כאלה, וגם אם הם כאלה, אין יציאה מההנחות הסבירות למסקנה אחת סבירה. (המשך בהודעה הבאה)

לכן , חוזרת השאלה – אם אנחנו לא מסוגלים להגיע לאמת באמצעות וודאות , והאמת(שהיא מן הסתם יחידה) שונה אצל כל כך הרבה יהודים שונים והעולם שנברא הנו כזה שמשאיר מקום למסקנות שאינן האמת – איך זה מסתדר עם אלוקים שרוצה\ צריך\אחר מאיתנו לעבוד אותו בלב שלם ובצורה ספציפית (כל זרם וצורתו)ולהאמין שהוא קיים? – הרי אם כך היה צריך לספק לנו דרך וודאית ואחת לאמת .

אני חושב שהשאלה מתחברת עמוק יותר לשאלה הישנה של עולם לא מושלם – למה לאלוקים לברוא כזה ? ואם נאמר שאלוקים בורא אותנו לא מושלמים כדי שנוכל להשתפר(הרב קוק) אז למה להגביל את שכלנו מלהבין את צורכנו להשתפר והדרך הנכונה לעשות זאת? הרי יכולת השיפור אין מניעה שתהיה מושלמת.

את המשפט "אבל מעבר לכל זה, גם אם אינך מבין את אופן חשיבתו של הקב”ה זה לא נוגע לאמונה בו." לא הבנתי , הטענה בשאלה היתה כקושיה על ההיפותזה של בורא שברא אותנו מתכלית , המשפט לא פותר או מרכך את הטענה רק מבטל אותה כטענה רלוונטית(מה שלא נראה לי נכון)

יש כאן אוסף של המון שאלות. על הוודאות כבר כתבתי. גם במדע יש לנו רק סבירות, ושם אני מניח שאינך מקשה על מי שמקבל את המסקנות. כך אנחנו בנויים.
העובדה שאנחנו בנויים באופן שאין לנו וודאות אינה קושיא על קיומו של הבורא אלא על אופן פעולתו וחשיבתו. על כך כתבתי שהיא לא פורכת את עצם קיומו, שלגביו יש טענות וראיות טובות.
לגבי אפשרות הבחירה ברע כבר כתבתי כאן כמה פעמים בעבר, שבלעדיה לא הייתה משמעות לבחירה בטוב, ולכן גם לא הייתה אפשרות להשתפר (כי השתפרות היא רק במה שנעשה מבחירה). אדם בלי יצר רע לא יכול להשתפר, ובלי אופציה להרע אין משמעות ליצר הרע.
לגבי המסגרת המחשבתית, יש מקום למחלוקות כי העמדה הספציפית שלך בתוך המסגרת האמונית לא כל כך חשובה. כל עוד אתה מאמין באלוהים ובמתן תורה ובמחויבות ההלכתית, כל השאר שולי. למה שתהיה לנו וודאות או אמת אחת לגבי כל השאר כשהוא לא נחוץ לעבודת ה'?

תודה רבה על התשובה .
אנסה לקצר כי גם ככה מפליא אותי שהרב מצליח לענות על כל כך הרבה שאלות באתר כל כך מהר.
"גם במדע יש לנו רק סבירות" – נכון,אבל וודאות במדע היא אמירה פרגמטית לא וודאות במובנה הרחב, אנחנו מקבלים מסקנות כוודאיות מיכוון שרק כך ניתן להתקדם(עד שהן נסתרות) בנוסף אני לא חושב שהדוגמא של המדע קולעת כאן – אני לא נשפט על אמונתי שתיאוריית שדות הקוונטים או תאוריית הM נכונה ולטבע אין עניין שיגלו אותו – אם היה כך טענתי היתה אותה טענה.

בנוגע שהוודאות אינה קושי על אמונה בבורא – אני מסכים לחלוטין , הטענה אינה מאתגרת על קיומו של הבורא , היא מאתגרת את ההיפוטזה לקיומו של בורא שדורש מאיתנו להאמין בו ולפעול לפי מצוותיו (מתוך אמונה בו) ובנוסף על ההיפותזה של ה"צורך" של אלוקים בעבודה שלנו.

'לבחירה בטוב..' -שוב מסכים, אך זו לא בדיוק הטענה, בחירה בטוב דורשת ידיעת מהו הטוב, אני לא חושב שיש בעיה בכך שאלוקים נתן לנו בחירה , אלא בכך שלא נתן לנו את כל הכלים לדעת בוודאות
מה הוא אותו "טוב" ומה הוא אותו "רע"

"לגבי המסגרת המחשבתית" – כוונתי המקורית הייתה להתייחס לדוגמא למי שקראו לרב "אפיקורס", אך נכון יותר להתייחס ליהודים חוזרים בשאלה (שבהם נמצאים כאלו בעלי השכלה רחבה בפילוסופיה ובעולם מחשבת ישראל) אני חושב שיהיה מוגזם לטעון שכולם עשו זאת מתוך "יצר הרע" ולא מתוך כך שפשוט הגיעו לאמת אחרת – אמת הוגנת וסבירה לחלוטין שלפי ההפיתוזה שלנו אלוקים איפשר.

מבחינתי המסקנות במדע ובאמונה מתקבלות באותה צורה ויש להן אותה משמעות (ממש לא פרגמטית). בשני המקרים אני מקבל החלטות לגבי מהי האמת (ולא פרגמטי בלבד) בתנאי אי וודאות, ועושה זאת בכלים שיש לי. אין לזה שום חשיבות לענייננו האם אני נתבע על כך או לא. אם אלו הכלים שלי ואני נותן בהם אמון אז עליי להשתמש בהם בכל ההקשרים. ואם יש לי אמון בכלים הללו, אין לי טענות למי שנתן לי אותם. הם כלים מספיקים כדי לקבל החלטה.

חלק מהבחירה בטוב הוא להכריע מהו הטוב. אחר כך יש עוד בחירה לעשות אותו. בשני המישורים הללו יש לנו שיקול דעת ובחירה, ובשניהם מקבלים החלטות מושכלות. מי שלא עשה משהו מחמת יצרו הרע עדיין יכול לטעות. ואכן הוא יהיה פטור כאנוס. איני רואה מדוע זו קושיא על הקב"ה (אני אולי יכול לראות בה שאלה, אבל לא קושיא).

סוף דבר, אנחנו חוזרים על עצמנו. אני לא ממש מבין את הקושיא (ושוב, אולי שאלה יש כאן), ובוודאי לא את הטענה שהיא מאתגרת את התפיסה שהעולם נברא בהנחה שעלינו לקיים את המצוות.