שאלה על הספר את אשר ישנו ואיננו

שאלה על שער ג, פרק ד. בספר את אשר ישנו ואיננו
 
הרב ערב טוב. לפי איך שהבנתי את הרב בספרו, הרב מבין שלפי התפיסה הסינתטית סביר יותר להניח שלמיתוס חייב להיות בסיס כלשהו במציאות ההיסטורית מכיוון שלכולנו יש אינטואיציה שיש למישור המציאותי חשיבות בהקשר של המיתוס (גם לשני הצדדים בוויכוח- ההיסטוריונים 'החדשים' מול 'הישנים', ולכן כל צד מתאמץ להוכיח שהמישור המציאותי היה\ לא היה באמת, כשבאופן עקרוני לאף צד לא מוכרח שהמישור המציאותי באמת התרחש. לכאורה מישור העובדות מנותק מהמישור הערכי). האם הבנתי נכון?
במידה וכן, שאלתי היא- מדוע לא להבין שאמנם אין קשר בין מישור העובדות למישור  הערכים לשני צדדי הוויכוח, והעובדה שהדבר לא קרה באמת לא מחוייבת מצד המישור הלוגי, אבל לומר שלמרות זאת יש לו מקום מרכזי בחוויה שלנו, וזו הסיבה שכל הצדדים נלחמים גם בפן ההיסטורי? כי בהחלט יש לו חשיבות מבחינת בני האדם במישור החוויה שלהם, ולכן אם אני פוגע בזה, אני בהחלט מחליש את העמדה השניה, אבל זה לא קשור למישור המציאותי, זה לא אומר שאני מבין בתוכי שיש פה גרעין של אמת, אלא אני מבין שזה מישור חשוב (מצד החוויה) ופגיעה בו תפגע בעמדה השניה… (במילים אחרות, אנחנו בהחלט חשים אינטואיטיבית שישנה משמעות לאמיתות ההיסטורית של המיתוס או של גרעין עובדתי מתוכו, אבל זו משמעות במישור החווייתי, דבר שבהחלט מובן, ולא מצביע דווקא על מהימנות היסטורית כלשהי)?
 
בנוסף, הרב גם כותב (בעמ' 262) שללא גרעין אמיתי לא היתה יכולה להיות למיתוס השפעה סיבתית על אנשים. לא כ"כ הבנתי מה המשמעות של המונח השפעה סיבתית, אך הרב כותב דוג'- שלא ניתן לחנך עם או קבוצה חברתית למסור את הנפש על משהו לאורך זמן (ההיסטוריה כולה), אם אין בבסיס המיתוסים גרעין אמיתי. שאלתי היא האם הרב חושב שלא היו מיתוסים שהיו מבוססים על שקר (אע"פ שמאמיניהם חשבו שמדובר באמת) והשפיעו בצורה משמעותית על ההיסטוריה ועל מאמיניהם לאורך זמן, ובגללם הם נלחמו ורצחו ומסרו את נפשם? האם לדעת הרב דבר כזה לא אפשרי אפילו באופן תיאורטי? האם באמת השפעה פסיכולוגית לא יכולה באופן מהותי להגיע לרמות כאלה? אם הרב עונה בחיוב לשאלה האחרונה, אז למה הרב חושב ככה? (כי לי נראה בהחלט סביר שדבר כזה יקרה…)