שאלה על הפילוסופיה של הזמן והשלכות על הטיעון הקוסמולוגי

שלום הרב,
כידוע, ישנן 2 תיאוריות מרכזיות לגבי פילוסופיית הזמן – A-theory & B-theory, כאשר הראשונה טוענת שההווה הוא היחיד שקיים, ואילו השניה טוענת שזמן הוא סטטי ותפיסתו כפי שהיא נתפסת בראשנו היא תופעה קונספטואלית ושונה מהמציאות (במילים אחרות, העבר ההווה והעתיד כולם קיימים יחד).

1. אשמח לדעת באילו מן התפיסות אתה מחזיק ומדוע לדעתך היא עדיפה על השניה.
2. נתקלתי בטיעון לפיו תפיסה B מחלישה מאוד את הנחה א של הטיעון הקוסמולוגי – שלכל דבר צריכה להיות סיבה. שכן אם הזמן הוא סגור בתוך עצמו, אזי סיבתיות, מושג שלכאורה מקבל משמעות רק בתוך הזמן, אינה רלוונטית. מהמקור (https://en.wikipedia.org/wiki/Kalam_cosmological_argument#Theories_of_time):

"From start to finish, the Kalam cosmological argument is predicated upon the A-Theory of time. On a B-Theory of time, the universe does not in fact come into being or become actual at the Big Bang; it just exists tenselessly as a four-dimensional space-time block that is finitely extended in the earlier than direction. If time is tenseless, then the universe never really comes into being, and, therefore, the quest for a cause of its coming into being is misconceived."
מה דעתך על הנ"ל? האם נגזר על מי שדוגל בתפיסה B לדחות את הטיעון הקוסמולוגי?

תודה מראש.