שאלות כלליות

שלום ניצן.

1. זו משמעות הדין שפוסל אותם לעדות. לא מקבלים את עדותם. בחלק מהמקרים אין קונפליקט בגלל שעדותם אכן מפוקפקת. אבל קרובים למשל הגמרא והפוסקים כותבים שהם פסולים לעדות לא בגלל חשש שהם משקרים אלא מגזירת הכתוב. שם השאלה עולה ביתר חדות, ואכן רואים שהפסלות גוברת על הצורך להגיע לאמת. כנראה יש סיבה כלשהי שבגללה פוסלים אותם (לא רוצים שהם יעידו), והסיבה הזאת חשובה יותר לתורה מאשר הפספוס של האמת. רק אעיר שבדיני ממונות יש לדיין שיקול דעת לקבל כל ראיה ולאו דווקא לפי דיני הראיות ההלכתיים הרגילים. לכן אדם לא יפסיד מהפסלויות הללו. יש להן משמעעות בעיקר בעדויות שנוגעות לעניינים הלכתיים ולא לדין בין בני אדם.
2. רוב הדברים הללו הם אמונות שנקלטו אצל אנשים ממקור לא ברור, ואין להן שום בסיס. להיפך, מי שמאמין בהן עובר על איסורי דאורייתא (תמים תהיה עם ה' אלוקיך ועוד). יש כמה אמונות כאלה שאכן מופיעות בגמרא, אבל גם אני מטיל בהן ספק. ככלל, כאשר מדובר בעובדות אין אפשרות לדרוש מאדם להאמין בעובדות שאינו מאמין בהן מכוח סמכות חכמים (כי גם אם ידרשו הוא לא יכול לשנות את מה שהוא מאמין בו אלא אם תשכנע אותו. אחרת הוא יכול לכל היותר לומר שהוא מאמין אבל לא להאמין), ולכן אין משמעות לשאלה האם הוא כופר או לא.