שוגג דרבנן
מקורו של הנתיבות המשפט בסימן רלד ג, שהעובר בשוגג על איסור דרבנן אין לו עבירה הוא בדף היומי של היום עירובין סז:
ההוא ינוקא דאשתפיך חמימיה אמר להו רבה נייתו ליה חמימי מגו ביתאי א"ל אביי והא לא ערבינן א"ל נסמוך אשיתוף א"ל הא לא שתפינן נימרו ליה לנכרי ליתי ליה אמר אביי בעי לאותביה למר ולא שבקן רב יוסף דאמר רב [יוסף אמר רב] כהנא כי הוינן בי רב יהודה הוה אמר לן בדאורייתא מותבינן תיובתא והדר עבדינן מעשה בדרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן תיובתא לבתר הכי אמר ליה מאי בעית לאותביה למר אמר [ליה דתניא] הזאה שבות ואמירה לנכרי שבות
ולא זכיתי להבין, הרי בגמרא מדובר שיש פוסק על הדין דרבנן, ולכן לא שייך לומר שזה שוגג דרבנן, שהרי אין כאן טעות במציאות אלא בפרשנות.
וכראיה אביי עצמו תיקן את רבה בעובדות אף שהיו מדרבנן למשל שאין עירוב חצרות ושאין כאן שיתוף מבואות, ועל כך לא עצר אותו ר' יוסף, כי זה אכן שגגה במציאות, רק כשרצה לדון בגוף ההיתר של רבה לגבי אמירה לנכרי השתיקו ר' יוסף, וכפי שבאמת השיב לו אחר כך רבה שיש לחלק בין שבות שיש בו מעשה לשבות שאין בו מעשה.
לא הבנתי את השאלה. אם הרב טועה בעובדות למה לא להעיר לו? הערה על טעות בהלכה פוגעת ברב, אבל עדכונו לגבי עובדות לא. נכון שלפי הנתיה"מ גם על עובדות לא חייבים להעיר, אבל כאן לפחות אפשר.
שאלתי לפי הנתיבות שהביא ראיה מהכא, וכאן הרי העיר לו על עובדות.
העיר על עובדות כי אין בעיה להעיר על עובדות. הראיה של הנתיבות היא מהאמירה בסוף שנאמרה על הלכה (לגבי אמירה לנכרי) ולא על עובדות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer