שוייה אנפשיה ואוטונומיה
לרב שלום,
רציתי להציע פירוש על הדין שוויה אנפשיה, ורציתי לדעת אם יש לרב הערות עליו (ייתכן כמובן שאחרים אמרו דברים דומים ואם כן אשמח גם לדעת על כך)
ישנה ערך של ״אמת סובייקטיבית״, כלומר שכל אחד יתנהג לפי האמת איך שהוא מבין אותה (בעצם דומה לערך של ״אוטונומיה״ בפסיקה שהרב הזכיר בשיעורים על על לימוד ופסיקה – אבל במישור האינדיבידואלי)
ישנה גם ערך לקיים מערכת משפטית כללית.
לפעמים שני הערכים האלה סותרים אחד את השני. במקרה כזה, המערכת המשפטית עוקרת את הדעה הסובייקטיבית – אם ר׳ יהושע חושב שהיום יום כיפור והסנהדרין החליט אחרת, אז דעתו של ר׳ יהושע אינה תקיפה אפילו לעצמו – ועליו לבוא לר׳ גמליאל במקלו ובמעותיו.
אבל לפעמים שני הערכים האלה אינם סותרים אחד את השני באופן חזיתי – כשאדם אומר ״פתח פתוח מצאתי״, אמנם אין זו עדות תקיפה, אבל גם אין לנו עדות תקיפה אחרת שסותרת את דבריו.
במקרה כזה, מצד אחד אין לדברי האיש הזה כוח לקבוע את המעמד של האשה, אבל גם אין למערכת המשפטית כוח לעקור את הערך של ״אמת סובייקטיבית״ שלו, ולכן הוא נשאר מחוייב אליה.
לא סביר. מפני שבפשטות דין שוויא אנפשיה חל גם כשיש שני עדים נגד. אמנם יש שפקפקו בזה, ואולי לשיטתם אפשר לומר כדבריך (למרות שגם שם יש שמחלקים בין עד אחד לשניים).
המקרה של יו"כ אינו קשור לכאן, שכן לגבי קידוש החודש ועיבור השנה יש סמכות לנשיא הסנהדרין אפילו הוא שוגג או מזיד. זה דין מיוחד.
לדעתי זה לא קשור לחובת האוטונומיה של האדם אלא שיש לאדם סמכות/נאמנות לקבוע את המציאות בטריטוריה שלו. דיני ראיות קיימים רק כאשר נמצאים בטריטוריה אובייקטיבית שמחוץ לאדם. עמדתי על כך בטור 374.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer