שכר על קיום מצוות
הרב,
כתבת כמה פעמים (למשל, בטור 278)בטורים שאלוקים מחוייב לחוקי המוסר מכיון שהם מוכרחים מעצם קיום העולם בצורה אבסולוטית. ( בלי להיכנס כרגע לסיבה שהם מחייבים כל אחד לקיים אותם) ולכן בריאת העולם כביכול כפויה על אלוקים כיון שרצונו להיטיב ללא בושה מצד הנבראים.
אם זו תכלית העולם, למה קיום מצוות לשם שכר אינה נחשבת עבודה לשמה, והרי זו כל תכלית מילוי רצונו של אלוקים.
מקווה ששאלתי הובנה למרות שלא דייקתי להגדיר.
כמה תשובות בדבר.
- להיטיב לנו אין פירושו רק שכר. מצוות אמורות להפוך את המציאות (הרוחנית) לטובה יותר.
- גם אם המוסר מוכתב מהשיקול הזה, יש לנו מצוות שאינן קשורות למוסר (ולשיטתי אין בכלל מצוות שקשורות למוסר).
- יש הבדל בין השיקול שלו לשיקול שלנו. כמו שאבא רוצה לגרום לילדו לעשות משהו טוב ומציע לו פרס. מבחינת האבא זהו חינוך, אבל ברור שלילד עשייה לשמה היא יותר מעולה.
- כמובן שאם תעשה מצוות כדי לקבל שכר רק מפני שבזה יתקיים רצונו של הקב"ה (שרצה לתת לנו שכר), זוהי עבודה לשמה לגמרי.
לא הבנתי. איזו מציאות נבראה לא טובה, ולמה היא נבראה אם לא משום שאלוקים רצה שנתקן אותה ונזכה בשכר. אם כן התיקון הוא רק אמצעי ולא התכלית הסופית.
אלא למה? יש לרב אלטרנטיבה למה נברא העולם, אם לא מסיבת הרצון להיטיב ונהמא דכיסופא שקיים מבחינה אובייקטיבית ולכן א"א לשנותו?
זה שונה. כאן כל הציווי הוא לא בהכרח על מעשה טוב (כמו שהרב כתב יש בודאי מצוות שאינם מוסריות), אלא כדי שתהיה סיבה לתת שכר.
אוקיי. איך מסתדרים לפי'ז דברי הרמב"ם "לא מתקוות שכר ולא מיראת עונש אלא עושה אמת מפני שהוא אמת וכו"
אני מספרתי אבל לא רואים את המספרים ולא יצא ככ ברור. מצטער.
כל פסקה חדשה היא על מספר אחר
לא יודע אם מדובר על מציאות שנבראה או שתמיד הייתה (חלק מהקב"ה עצמו). התזה של עבודה צורך גבוה מדברת על תיקון שלו.
הרצון להיטיב הוא עצמו צורך שלו, וזה ונהמא דכיסופא הם עצמם ספקולציה חסרת בסיס.
את שאר שאלותיך לא הבנתי.
אנסה להבהיר את כוונתי.
אם אני מקיים את הרצון להיטיב, ולזה כוונתי בקיום המצוות, לקבל שכר בשביל קיום הרצון הזה, האם לדעתך זו עבודה לשמה? אם כן, האם זה נכנס במלות הרמב'ם לעשות אמת מפני שהיא אמת?
ביחס לזה רק ציינתי שהמשל שהבאת על אבא שמחנך ונותן שכר אינו דומה, כיון שכאן התכלית היא השכר ולא המעשה
איך אפשר להסביר את הרצון להיטיב כסיבת בריאת האדם אם לא משום נהמא דכיסופא?
או שאני לא מבין אותך או שאתה לא מבין אותי (או שניהם). עניתי על כך למעלה כשכתבתי שאם אתה פועל לשם מטרה מסוימת (כמו שכר) כי זה מה שהקב"ה רוצה שתעשה זה לשמה. אבל לימוד לשם שכר זה לא לשמה.
אנסה פעם אחרונה.
שאלותי כדלהלן.
1. אם תכלית רצונו של אלוקים בבריאת העולם היא כדי לתת שכר (נהמא דכיסופא) מדוע העובד לשם שכר אינו עובד "לשמה" של התכלית האחרונה שהיא נתינת שכר. אדם המקיים מצוות רק כי כך רצה האלוקים, הוא מחטיא את המטרה הסופית של רצון האל בנתינת השכר.
אם המטרה של בריאת העולם וקיום המצוות אינה נתינת השכר, עליך להביא טעם אחר לסיבת בריאת העולם.
על אף שגרוני ניחר, אחזור שוב על התשובה שכתבתי כבר כמה פעמים: אין לי מושג למה העולם נברא, וגם לא לאף אחד אחר. אני משער שזה לא כדי לתת שכר, שכן השכר מיועד לאנשים, ואם לא היו בוראים אנשים לא היה צורך להיטיב להם. לכל היותר אפשר לומר שהעולם נברא בשביל הקב"ה שיוכל לתת שכר ולא כדי שאנחנו נקבל שכר. באופן כללי וכדי לא להתחייב למשהו ספציפי אני מעדיף לנסח שיש לקב"ה מטרות בבריאה עבור עצמו (הוא צריך אותנו).
גם אם לדעתך העולם נברא כדי לתת לנו שכר, כתבתי שזה השיקול של הקב"ה. אבל השיקול שלנו אמור להיות לשמה, והשכר בא ממילא. אגב, הרמב"ם שציטטת "לעשות האמת מפני שהוא אמת" אומר זאת בניגוד לעבודה בשביל שכר. אם אתה עובד את ה' למען השכר אבל לא כי אתה רוצה שכר אלא כי הוא רוצה שתקבל שכר – זו עבודה לשמה.
את כל זה כתבתי כבר כמה פעמים ומקלדתי ניחרת כאמור. אז זהו, אם לא יתחדש כאן מאומה אני סיימתי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer