שלא לשנות מפני המחלוקת

שתי תשובות בדבר:
1. איסור מחלוקת גם הוא איסור, ולכן יש מקום גם להקל מפני המחלוקת. הביטוי חומרי מקום שיצא ומקום שהלך מדבר בהווה (בד"כ כשמחמירים אין מקום למחלוקת). בפרט שמדובר במעשה שיש שיטה בהלכה שאין בו איסור (הרי לשיטת המקום הנוכחי שלו שרי לשרוף את הפירות ואין בכך איסור). וכעין זה מצינו בריטב"א סוכה י ע"ב, שהיכא שמעשה אסור לדעת ראובן ומותר לדעת שמעון מותר לראובן להכשיל את שמעון בו (ובלבד שיידע אותו). כלומר כשדבר שנוי במחלוקת גם לצד האוסר הוא קל יותר. וזהו מה שמצינו "כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק", ומנהג הפוסקים הוא להקל כשיטות מקילות בשעת הצורך והדחק גם אם אינם סוברים כמותן. ומניעת מחלוקת הוא ודאי צורך.
2. כששורף כדי לא להיכנס למחלוקת אינו עובר באיסור הפסד שהרי מפסיד את הפירות לצורך. כמו שמות לאכול אותם כדי ליהנות מאכילתן מותר לשרוף אותם כדי למנוע מחלוקת. כעין מה שכתבו הראשונים (רמב"ן ותלמידיו) לגבי "לעולם בהם תעבודו", שמותר לשחרר עבד לצורך השלמת מניין, ולא מפני מצוות המניין אלא בגלל שזה שחרור לצורך והוי כשימוש בעבד לצורכו שהוא מותר, ודימו זאת ל"לא תחנם" (ורבו המבוכות בזה שלא לצורך, כמו בקו"ש ועוד. פשוט שאין מדובר בדין "לא תחנם" ממש, ואכ"מ). ויש עוד דוגמאות לזה.