שלום הרב
שלום הרב, תודה על השיעורים בקריאה ביקורתית. ברשותך יש לי הערה קצרה. נראה לי שהדברים קצת מרוחים, משהו שאפשר להכניס ברבע שעה נכנס בשעה. ברמה האישית הייתי מעדיף שהקצב יהיה יותר מהיר, ושווה לבדוק אם גם השאר גם חושבים ככה, ברור לי שצריך להתחשב בכולם וכו', אבל עדיין זה נראלי מרוח… תודה רבה
אני לא מתרשם כך מאחרים. יש הבדלים ברקע של האנשים.
בסדר, תודה
אני חושב את הנ"ל על הספרים, התוכן מדהים אבל תקציר מעולה יכול לצמצם בעשירית את הספרים, שעוביים מייאש אותי מלסיימם.
ואני דווקא נהנה מאד מהאריכות (בספרים. ואומר זאת עוד יותר: בשני הספרים הראשונים בקוורטט). האריכות נחוצה מאד ומסדרת ממש את הראש. מסקלים ערעורים נחוצים, מציגים את כל המפה, מראים בכל נקודה מה ההשלכות ומה היתרונות. תענוג. בספר הראשון כמעט הרגשתי את ההתחבטויות העצמיות שלי הולכות ונפרשות לאורך הספר. כאילו הכותב חש את ההתקוממות האינסטינקטיבית (לא אגזים אם אומר גם קושי פסיכולוגי) שהטענות מעלות והולך איתך יד ביד. זאת הייתה באמת הרגשה מופלאה. הספר 'שתי עגלות' היכה אותי על קודקודי מכות נמרצות ואמר לי 'גדל' (לשלב השלישי). וזה תהליך קשה ומכאיב ולא פשוט בכלל. לא חושב שהייתי מצליח לעבור אותו בלי כל האריכות כולה שיש בספר, כולל גם ההארות והגלישות. [מאז אני מרגיש שכותב הספר הראשון (והשני) 'התבגר לי מהר מידי' בעוד נושאים, אבל אולי בעתיד 'אתבגר' גם אני, מי יודע?]
בצורה מפתיעה הרבה יותר קל לי לקרוא את האריכות הזאת מאשר קצרנים אחרים. כמובן שיש אריכויות אחרות, של טרחנים נפוצים או קשקשנים, ששם האריכות באמת בלתי אפשרית לחצייה ומרוב מלל הכל מתערפל. ניתן לכסות על עמימות ורשלנות גם על ידי קיצור מופלג וגם על ידי אריכות מופלגת, ולעומתן יש אריכות שמחדדת ומבהירה ומנגידה ועומדת על הדיוק.
ידועה ההשמצה על "קל לראות" בהוכחות מתימטיות, שמי שמשתמש בפתגם הזה כנראה לא יודע להוכיח, כי אם זה קל אז תאריך קצת ותוכיח. יש אמנם פעמים שהשימוש ב"קל לראות" הוא דווקא נחוץ, כי כשמציגים צורת הסתכלות חדשה אז יש הוכחות שנובעות מיידית ואם מישהו לא רואה שזה אכן 'קל לראות' אז הוא לא הבין את הטענה הבסיסית (דוגמה בנאלית למשל, כשמסתכלים על מטריצה כסתם אופרטור אז לך תדע אם יש לה צירים עצמיים. אבל כשמסתכלים עליה כיצור גיאומטרי אז אפשר להבין בלי בעיה שלמטריצת סיבוב אין צירים עצמיים. במובן הזה ה"קל לראות" הוא אינדיקציה לקורא האם הבין נכון את מה שלפני כן. זהו תרגיל לקורא ולא חפפנות של הכותב).
את כל מה שאני כקורא מנסה לעשות באופן עצמאי כשאני קורא אחרים שמקצרים, אני מקבל מוכן ומזומן בספרים הארוכים, ויכול לחשוב ישירות על הטענה. בסוף יש אפשרות עצמאית לסכם כל טיעון בקצרה רבה, אבל זה לא אומר שהיה אפשר להציג אותו מראש בצורה הקצרה. הסיכום הקצר נשען על האריכות שמאחוריו. האריכות מוזגת את הרעיונות ישר לתבניות שאליהן אני מצפה (לפעמים גם יוצרת את התבניות, על פי מטא-תבניות שאליהן אני מצפה) וזה ממש הרבה יותר נעים. כל הקושי נשאר קושי ישיר מול הטענות עצמן, ולא בפענוח ומיפוי וסדר.
בקיצור, הדרך הארוכה היא מבחינתי הרבה יותר קצרה ונעימה.
חן חן
השתתפתי אתמול בשיעור, וברצוני להגיב לדוברים ('בטטה' 'נור' ו'יכלכלך' -מאיפה השמות הללו?).
כשמדברים על קיצור לעומת אריכות, יש שני אספקטים שונים. יש את השאלה כמה זמן להקדיש לנושא מסוים. בשאלה הזו איני מסכים עם 'בטטה' .
את החומר שנמסר אתמול למדתי מכבר בקורס 'מבוא ללוגיקה' כך שהוא לא היה חדש לי. למרות זאת, ואולי בגלל זאת, חשתי שההספק גדול מאוד, וחומר שנלמד ומתורגל במשך זמן רב נדחס לשיעור קצר בזמן. כלומר, לא הייתי תומך בקיצור זמן השיעור.
יש נושא שני, והוא רמת ההיקף ועומס הפרטים. כאן הייתי תומך בקיצור שיעורים \ פוסטים \ מאמרים, על ידי השמטה או העברה של היבטים שאינם עיקריים להערות משנה, או לנספחים.
אורך היריעה אמנם מכביד, אבל לא בגלל 'מריחה' כמו שכתב 'בטטה', אלא בגלל הנטייה של הרב להיכנס לכל היבט ולפתור כל שאלה המתעוררת בסוגיה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer