שמחה וקדושת לוי

עלתה לי המחשבה שהרב שולל מבחינה פילוסופית מצוות שבלב ולכן עיקר ההתנגדות שלו לחסידות. ואולי זה לא עניין פילוסופי אלא עקרוני בהלכה שאי אפשר לצוות על רגשות כפי שהרב רומז כאן. ולכן העיסוק המועט במצוות אלו למרות הפסוקים המפורשים בספר דברים.

החסידות כשמה כן היא – עוסקת במצוות שבלב. לרב יש מחלוקת פילוסופית עקרונית עם ההנחה של הבעש"ט דלית אתר פנוי מיניה.אבל אם נתעלם מויכוח זה החסידות עוסקת כיצד מקיימים מצוות שבלב וכן יש לה כמה רעיונות חדשים. ואת אחד הרעיונות הללו מציג קדושת לוי: אם אתה רוצה לשמוח תתלהב. אל תשאר כבד. תעשה את המצוות בהתלהבות. ואם אתה לא מסוגל, אם אתה בגלות, אם אתה קורא את פופר בתפילה – לא נורא, המצוות הן בבחינת ציונים. הוא מציג זאת בשפה מטאפורית של הדלקה עושה מצווה. לא בגלל שהוא חושב שזה הפשט אלא בגלל שמטאפורות תופשות בני אדם והוא רוצה להגיע לשומעים. הוא מסתכן שהוא יאבד שליטה (כפי שקרה לו בתורה הזו שהמטאפורה לקחה אותו לטעות הלכתית כפי שהעיר השפת אמת) אך מהפכנים לא חושבים על מחיר.

החסידות זו תורה. הלימוד שהיא מלמדת איננו של תוכן אלא של הוראה – איך לקיים את המצוות שבלב. איך להתפלל, איך לשמוח, איך לעבוד את השם. המקבילה שלה למעשה זה ספרי הלכה ולא ספרי עיון (ספרי עיון זה קבלה). ולדון אותה לפי קריטריונים של ספרי עיון זה פשוט לא נכון.

אני מצטער על אריכות הדברים. עוררת אותי למחשבות ולמעשה התחדשו לי כל מיני רעיונות שלא היו לי קודם

ממש לא שולל את זה. החינוך כותב שיש שש מצוות תמידיות והן במחשבה ובלב. נכון שרגשות הם בד"כ אינסטינקט ואין טעם לצוות עליהם (לא שאי אפשר אלא אין טעם, ואכ"מ).
אבל לדעתי זה ממש לא הנושא. הקדושת לוי לא מחדש מאומה בשאלה האם לשמוח ולהתלהב (ובטח לא בקשר ביניהם). חידושו שזה העיקר הוא סתם שטות. וכמובן המסקנות הטריביאליות שלו אינן קשורות בשום צורה לסוגיא התלמודית. כך שאי אפשר ללמוד ממנו מאומה, לא תוכנית ולא התנהגותית או רגשית.

זו שאלה של פרשנות.
השאלה היא, אם אתה מסכים שהקדושת לוי יחלוק עליך ויסבור ששמחה זה העניין העיקרי בעבודת השם. הרי בסופו של דבר גם קדושת לוי מסכים צריך לקיים מצוות תמיד ולו בבחינת ציונים כמו שהוא אומר. אולם הדרישה המתמדת שלך למקורות מצידו רומזת שלמעשה אתה לא מוכן לתת לו את הסמכות להיות חלק מפרשי התורה שבעל פה.

זה לא הדרשה שמפריעה פה. שנינו מסכימים שהדרשה היא מטאפורית ובאה להבהיר נקודה אחרת (גם הטעות ההלכתית לא מפריעה לי ראיתי מספיק טעויות שנעשו אגב גררא גם אצל גדולי הלמדנים). אלא עצם הקביעה שלו ששמחה היא הדבר העיקרי. על זה אתה מערער, ובעצם רומז שאפילו מעמד של פרשן התורה אינך מוכן ל8תת לו.

הרב כותב:

"אגב, גם הפסוק הזה עצמו לא זו משמעותו הפשוטה, ובוודאי לא כך הסיקה ממנו המסורת התורנית המרכזית".
אפשר הבהרה?

כמו שהרב כתב, קודם כל הבנת הנקרא.
כוונת הפסוק היא שה' יתן לנו שפע, אך אם מרוב טוב ושמחה לא נעבוד את ה', הוא ישפיל אותנו כדי שניזכר בו מתוך .
פשוט הגיוני ומתאים להרבה נבואות בתורה.
הדרשה של הרמב" ם על הפסוק שמצווה לשמוח בקיום המצוות היא עיקום של הפסוק שלא חייבים לקבלו..

י"ד,

אני לגמרי מוכן לתת לו מעמד של פרשן (הרי אני בכלל לא בעד מעמד של פרשן. כל פרשנות סבירה היא לגיטימית). לא היתה לי בעיה אם הוא היה מביא את הפסוק ומפרש אותו כך (נגד כל המסורת שלנו, כפי שאתה עצמך מציין, ולכן הוא עצמו כנראה לא באמת מתכוין לזה). אני רק נגד לדבר שטויות ובלי נימוקים, או עם היתלות ילדותית ולא רצינית בסוגיית תלמודית. זה מה שהוא עושה שם (ולא פרשנות לפסוק הנדוש הזה).

אהרון,

האם אתה לא מסכים שבמסורת שלנו העיקר הוא קיום המצווה ולא השמחה שבקיום? למה בדיוק צריך פירוט כאן? גם הרמב"ם שמסיק מכאן חובה לשמוח, לא אומר שזה העיקר.

מעבר לזה, ייתכנו עוד פירושים נוספים לפסוק (אחד הובא כאן למעלה): שלא עבדת את ה' למרות השמחה וטוב הלבב שבו היית. ושוב, כפי שכתבתי בהודעה זו לי"ד כאן למעלה, אין לי התנגדות עקרונית אם הוא היה מביא את הפסוק ומציע לו את הפירוש הזה. אבל ההיתלות הילדותית בסוגיא והיעדר הנימוקים הם שקוממו אותי.

מה שחסר לקדושת לוי זה עורך טוב.

מבחינה עובדתית הקשר בין שמחה להתלהבות לא מופיע למיטב ידיעתי לפני החסידות והוא גם לא כל כך טריוויאלי כפי שאתה מציג זאת. אולי העובדה שאתה חושב שזה נראה לך פשוט עד כדי כך שאתה יורה בו חיצים על התורה הזו נותנת את ההוכחה הטובה ביותר להצלחת המהפכה החסידית.

מוזר, מבחינה רוחנית מעולם לא ניזונתי מתורות חסידיות ויכול להיות שהפוסט שלך מסביר מדוע. ועדין משהו בי התקומם למראה הפוסט שלך. היה נראה שמאד חשוב לך להגיד מה דעתך על הקדושת לוי במקום לחשוב מה דעתו של הקדושת לוי על עליך (ורמזתי לכך). וכך במקום ללמוד ממנו התנשאת עליו.

נו שוין. אולי יש איזה עומק גדול שנסתר ממני בקשר בין שמחה להתלהבות. לא זכיתי. בעיניי זה קשר טריביאלי לגמרי (להיפך, שמחה ללא התלהבות היא סוג של חידוש ועליו יש לדון טובא). אבל אני מטיל ספק גדול בכך שמדובר בהצלחה של המהפכה החסידית. קשר בנאלי מסוג זה ודאי אינו חידוש שלהם. ודוק: לא שלהם ולא חידוש.
אף שאין צורך לציין, בכל זאת אחזור כקאטו הזקן על דבריי שיש עוד כמה וכמה דברים שכתבתי בביקורתי על דבריו של הקדושת לוי ואני מחכה עד בוש שיבוא איזה מליץ יושר מבין סנגוריו מישראל ויסביר לי אותם במקום לנזוף בי. ליטווק עלוב וחסר ירא"ש שכמוני…