שפע תמימות ברוכה

האם אתה חושב שהדתלים באופן כללי יותר תמימים ואם כן ממה זה נובע

אני לא מאמין ששמת את החרדים מתחת לדתי לאומי.

בס"ד ח' בתמוז תש"פ

לצ"י אבינר – שלום רב,

לאנשי הציונות הדתית יש באמת את התכונה של מתן אמון בתהליכי היסטוריים. גם כשכעת המצב נראה 'על הפנים' – מאמין הציוני הדתי ש'קימעא קימעא' המצב ישתפר, ושתפקידו לא 'להרים ידיים' אלא להשתתף בתהליך ולהשפיע בהדרגה על שיפורו.

מסיבה זו, למשל, הם נשארו במסגקת התנועה הציונית, גם כשחלקים מובילים בה היו לא רק חילוניים אלא ממש 'אנטי דתיים'. כדאי שתקרא קצת את תיאוריהם של ראשוני 'הפועל המזרחי' על מידת ההתנגדות לדת שהיתה אז.

למשל ההסתדרות הציונית סירבה לאשר את עלייתו לקרקע של המושב הראשון של הפועמ"ז 'שדה יעקב'. שנים ארוכות נחשב 'שדה יעקב' ל'התנחלות בלתי חוקית' עד שהראי"ה קוק איים שיקרא ליהודים דתיים בחו"ל להפסיק לתרום למוסדות הציוניים, ורק אז הועילו בטובם לאשר התיישבות דתית. ומה היום? ההתיישבות הדתית מונה מאות יישובים ושכונות, מאות אלפי אנשים, והיא כיום הכוח המוביל בהתיישבות.

במטבחי הסתדרות העובדים ובמפעליה לא היתה כשרות ולא שבת, ופועלים דתיים שלא רצו להתאגד בה נרדפו וגורשו ממקומות העבודה. בסופו של דבר, הגיעו להסכמים בין הפועהמ"ז להסתדרות, והובטחה שמירת השבת בכל המשק, ושמירת הכשרות בכל המוסדות הציבוריים. עד שהיום 'מקטרים' החילונים על 'כפיה דתית'.

ובקיצור:
כשאתה נותן אמון בתהליך, מפשיל את השרוולים ונאבק מבפנים על הצביון היהודי של המפעל הציוני – יש לזה הצלחה. הצלחה חלקית – אך לא מבוטלת. את הגישה הזאת – להישאר בשותפות ולפעול מתוך אמונה ואופטימיות – קיבלו הציונים הדתיים מרבותיהם – הרב קוק, הרב הרצוג, הרב עוזיאל וממשיכי דרכם.

בברכה, ש"צ

פיסקה 1, שורה 1
… אמון בתהליכים היסטוריים…

פיסקה 2, שורה 1
… נשארו במסגרת התנועה…

אני לא חושב שיש בהם תמימות יותר מאחרים. כשאני פוגש אישית אנשים אני לא מתרשם שהם יותר תמימים. הם יותר דבקים באידיאולוגיה שעליה גדלו, ואכן שום דבר לא מצליח להסיט אותם מאמונותיהם.
יש הדורשים זאת לשבח (הם לא נותנים למציאות להשפיע על האידיאולוגיה), ואנוכי דורש זאת לגנאי (חוסר ביקורתיות).
במישור הפוליטי יש שם לא מעט תמימות. זה כן נכון. אני חושב שגם שם זו לא תמימות אלא דבקות (די מטופשת) בעקרונות האידיאולוגיים והתעלמות מהמציאות.
אגב, למרות ההבדלים ובניגוד למה שכתב כאן א., בעיניי החרדיות תמימה באותה מידה. גם הם נוטים להתעלם מהמציאות ולחיות בבועה השקפתית. חוסר הביקורתיות דומה בשתי הקבוצות, אלא שבענייני כספים ופוליטיקה הם מיישמים זאת בצורה מפוכחת יותר. הסיבה אינה תמימות מול פיכחון אלא אידיאולוגיות מול פרגמטיות בתפיסה עצמה (לא בהכרח באישיות). בקיצור, אני חושב שההבדל אינו באופי אלא בתפיסות.

בוקר טוב מורנו, אשמח אם תוכל לענות לי:
https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%d7%a2%d7%9c-%d7%93%d7%aa-%d7%95%d7%9e%d7%93%d7%a2
משום מה התפספס..
תודה!