שקלול סבירויות
שלום וברכה כבוד הרב.
מעיון בשיטתך ניכר שאתה נוטה לבסס את אמונת התורה והמסורת על מה שאתה מכנה "חשיבה רכה". דהיינו סבירות, ולאו דווקא על הוכחה אמפירית חותכת כמו שמקובל בשאר המדעים המדוייקים.
אי לכך, מדוע לדעתך האמינות של מעמד הר סיני ונתינת התורה, שמבוססת על מסורת רציפה של אב לבן, וטוענת לפלאים על-טיבעיים שקראו רק בעבר הרחוק ומאז אין להם זכר, ושבכל הקשר אחר היית דוחה בבוז, גדולה יותר מהתזה החלופית שגורסת כך;
היה עם עבדים במצרים העתיקה שהצליחו לברוח משם, ושהונהגו בקרבם מנהגים שונים. במשך הזמן הועברה המסורת הזו בעל-פה מפה לאוזן תוך שיכלול ופיתוח. שכן לא היו הרבה אנשים שבכלל ידעו קרוא וכתוב שיכלו להעביר איזשהו טקסט אחיד לאורך הדורות. לאחר הרבה שנים קמו מספר אנשים שנגיד מסיבות פוליטיות, באו לעם וספרו לו על ספר שניתן לפני שנים רבות בצורה פלאית ביותר ע"י ניסים קולות וברקים, ושבעצם מעגן מנהגים שכבר קיימים בקרב העם, (ובקרב עמים רבים נוספים באותו איזור, כמו חוקי חמורבי) כך שלאף אחד לא ממש אכפת באיזה מעמד ניתנו החוקים ומהו התוקף שלהם. זוהי בתמצית התזה החלופית .
ועכשיו רציתי לשאול מדוע יש יותר סבירות לתזה הראשונה? הרי יש הרבה סיפורים ואגדות של עמים אחרים שהופרכו באותו אופן בדיוק (שוב, חוקי חמורבי, הדת המואבית, סיפורי הנצרות…נגיד).
ויותר, אם זה שאלה של סבירות הרם זה לא תלוי בבוחן האינדיבידואלי? כלומר לך תזה א' נשמעת סבירה . ולי דווקא תזה ב'. האם בגלל זה שלי תזה ב' נשמעת יותר סבירה מגיע לי גהנום?
ראה במחברת החמישית שהוקדשה לזה.
תוכל לקרוא גם פה:
https://www.knowingfaith.co.il/יסודות-האמונה/מעמד-הר-סיני-כמאורע-היסטורי
שלום כבוד הרב.
קראתי את המחברת החמישית, שבה אכן הסברת בפרוטרוט את מכלול הסיבות המובילות לסבירות של המסורת היהודית.
אך עדיין אם יורשה לי לטעון, לאורך כל טיעוניך אתה מסכים שכל טיעון בפני עצמו אינו מספיק חזק לבסס אמונה כלשהי, אלא שכל הטיעונים יחד מספקים ביסוס סביר על פני האלטרנטיבה. אלא מה, שאת כל הטיעונים נגד האלטרנטיבה הצגת תמיד כמכלול סבירויות נגד טיעון אחד, כגון על הטיעון על שכחת התורה בימי עזרא, כתבת שדי לנו בכך שהייתה איזו-שהיא מסורת בידי הזקנים(!) שקיים ספר שעבר מדור לדור ושהעיד על התגלות. כיון שיש עוד ראיות המעידות כל כך וכו'
ובכן , אם בודקים את התפיסה האתאיסטית, מגלים שגם לה יש שפע של טיעונים לטעון כנגד המאמינים, ואם כן, לשיטתך, שנותנים משקל גם לכמות של טיעונים ולא רק לאיכות, (הגיוני לגמרי) איך ניתן להתמודד עם הרבה מאוד טיעונים של האתאיזם? האם לטענות הרבות שלהם יש גם משקל הסתברותי? ולדוגמא אפרט רק חלק:
1. חוסר התערבות מוחלט של הבורא בבריאה כיום.
2. העדות הנ"ל על העברת התורה מדור לדור ע"י קומץ זקנים בלבד בימי עזרא.
3. גישה מאוד קטנונית וקנאית (לכאורה, ולצורך הדיון.) של הא-ל במקרא.
ויש עוד. השאלה היא, האם לא הגיוני לטעון שגם עמדה זו מסתברת לא פחות מהעמדה התאיסטית? ובנוסף, מדוע נקבעו עונשים כל כך חמורים בתורה למי שנגיד טועה בשקלול הסבירויות? הרי תסכים איתי שטיעוני האתאיסטים אינם מטופשים וריקים מתוכן לחלוטין.
שלום.
אינני מכיר טיעונים אתאיסטיים נגד קיומו אלא פירכות על הטיעונים לקיומו. (אין הוכחה שהאל לא קיים) לכן כאן אין משמעות לצירוף של טיעונים. כל פירכא תוקפת טיעון מסוים של אמונה ויש לדו ןבה לגופה. בפרט אלו שהעלית כל אחת חלשה מאד, ואין שום צירוף ביניהן.
באשר לשאלתך בסוף, אין שום עונש למי שטועה בשקלול סבירויוות. הוא אנוס בדעתו. עונש יש רק על מזיד שחוטא מחמת יצרו הרע.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer