שתי שאלות לרב מיכי
שלום רב,
ישנן לי שתי שאלות שאני מתחבט בהם מזה זמן. אודה לך מאוד אם תשיב לי על שתיהן, על אף שהקשר ביניהם מקרי בלבד…
א. גם על פי התורה הנה "על פי שנים עדים יקום דבר", וכללות הדבר מובן היטב ומקובל אף בערכאות. אולם ישנן כל מיני פסולי עדות בתורה שאינן מובנות כלל – כמו פסול "מפי כתבן" שהאדם כותב למול עינינו (וכל אדם שפוי אכן מאמין לנכתב, אולם בדין זה לא קביל). ואיני מבין, איזה מקום יש לגזור גזירות כשבמציאות ישנו בירור?
[ראיתי שבשע"י ש"ז פ"א כתב שאכן העדים לא מבררים, כ"א גם "נותנים כח לבי"ד לכוף את הדין", ולא הבנתי את דבריו].
ב. הראשונים בכתובות טו: כתבו שלגוי אין חזקת ממון. איזה מקום יש לחלק בדיני בעלות בין ישראל לגוי, הלא בעלות זהו מושג מציאותי גרידא?
[בשע"י ש"ה פט"ו כתב שחזקת כל מה שתחת יד אדם שלו הוא רק אם זוהי החזקה המוכיחה על בעלותו, ומשום שגויים סתם בחזקת גזלנים (סוכות ל.) אין להם חזק"מ. ודבריו תמוהים לגמרי – שהרי הנידון בכתובות שם הוא (לא שישנו חפץ המוטל בויכוח בין שנים, אלא) האם דינו לשלם חצי נזק כיהודי או נזק שלם כגוי, ואין שום קשר לעניני ראיות]
א. מפי כתבן אינו גזירה אלא דין תורה. אפשר לנסות להסביר זאת כגדר כללי שעדויות כאלה הן בד"כ בעייתיות ולכן פסלו אותן. גם אם יש מקרה שבו אין בעיה לא פלוג.
לגבי דברי ר"ש, ודאי שאינך יכול להבין את דבריו במונחי הסתברויות ואמינות העדות. אבל מדיני התורה בהחלט אפשר להבין כך. למשל פסול רשע, על הצד שאינו חשש שקר נראה מדין זה שלא רוצים שיקבל מעמד שסומכים על דבריו בפסיקת הדין.
ב. בעלות הלכתית נקבעת על פי התורה. מעבר לזה יש את דיני המשפטים והם תלויים בהסכמות חברתיות. אלו ואלו אינן סתם עובדות.
ברגע שאין לגוי חזקה זה פועל גם לגבי דיני נזיקין, שהרי גם שם בעינן בעלות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer