תגובה לפוסט – מוש

היי, אני מוש (מהפוסט האחרון). משום מה, אינני מצליח לכתוב שם תגובה, אכתוב כאן. 
—
תודה רבה על התיחסותך המפורטת!
תחילה אעיר שכוונתי הייתה שדברי הסינוגריה הללו חריגים בנוף הכללי, אף שאתה מרבה לסנגר על המודל הראשון. אבל זו לא חכמה, כולם יודעים על חריגותך הכללית (יש אף שיאמרו, בדווקא! איפכא מסתברא :))…
לגוף העניין:
נראה שתורף טענתך שאנו לא מטרת בבריאה, יש מטרה שאנו נועדנו לשרת. אוקיי, אך אני התכוונתי לטעון שהדיכוטומיה בין שני הטיפוסים אינה נכונה.
אניי בהחלט סבור שיש מטרה שראוי לשרת. אבל… אבל לדידי האיזון הנכון בין פרישות בין חיי תורה לחיי העולם היא הנכונה והמוצדקתת, והיא היא רצון ה'.
לחיות כהרב אלישחב והרגצובער, זהו תפיסה קיצונית שאינה מוצדקת לטעמי. העולם ניתן לנו, התורה ניתנה לנו. ואנו זקוקים לשלבם יחד. לחייות חיים רגילים ולעמול בתורה.
כמה פשוט כך נכון לענ"ד. הקיצוניות הדוגמטית (כהרב אלישיב והרגצובער) לתפיסה לקצה החבל אינה בריאה, פוגמת בשיקול הדעת, ובעיקר נוגדת את רצונו של ה' הפשוט.
הלוא כך?