תה בשבת

השואל המשיך משום מה בשרשור אחר, ואני מביא את זה לכאן:
הרב כתב פה בתשובה לגבי בישול תה בשבת שבישול הוא לא תופעה פיזיקלית אלא פעולה מחיי היומיום. האם הרב יכול להרחיב על כך? מה זאת אומרת שבישול הוא תופעה מחיי היומיום? הרי בדכ (ביומיום) לא היינו מתייחסים לתמצית שיוצאת מעלי התה לכוס כ’מתבשלת’. בישול בדכ זה כשאתה מתכון, ויש לך תועלת מזה וכו’… לא?

תשובתי:
מה שבני אדם קוראים בישול זה בישול. לא צריך ניתוח כימי של התהליך כדי לקבוע האם יש בו איסור הלכתי.
אתן לך דוגמה. פעם נשאלתי על ידי אברך האם זכוכית היא נוזל או מוצק. אותו אברך שמע שאצל פיזיקאים הזכוכית נחשבת כנוזל כי יש לה מבנה גבישי לא מסודר (למוצקים יש מבנה גבישי מסודר – שמכונה גבישי ברווה). אמרתי לו שאם כוונתו לשאלה הלכתית התשובה היא שלילית. הפיזיקאים מגדירים את המושגים במישור המיקרוסקופי המדעי, אבל ההלכה עוסקת במה שרואים. ומה שרואים הוא שזכוכית היא מוצק.
כך גם לגבי בישול. כשחכמים החליטו שבישול תה הוא בישול זה לא נסמך על ניתוח כימי או פיזיקלי אלא על הסתכלות בעלבתית יומיומית. התמצית שיוצאת מעלי התה בהחלט מתבשלת בהסתכלות הזאת. וגם אם אתה לא חושב כך, חכמים כן חשבו כך. כך או אחרת, קושיות מדעיות אינן ענ

באותו נושא,הרב פעם כתב (ואף אני נוהג כך מספק) שלא להרוג כינה בשבת (אף שמימי לא ראיתי כינה).כי הידע של חז"ל היה מוטעה בנושא זה של אופן יצירת הכינה.הרב יצחק יוסף כתב שלמרות מחקרי "חכמי הטבע" לנו (לענייני הלכה) אין אלא את דברי חז"ל בהם הכינה נוצרה מהזיעה.לפי זה ייתכן שגם פה הקביעה האם משהוא חי או נולד מהורים כמוהו תלויה במראית העין הבעלבתית הקדומה שבה יכלו להיווצר יצורים מנוזל בו הם חיים ("ישרצו המים שרץ נפש חיה..") ולא מהורים כמוהם ועל יצורים כאלו אין איסור הריגה בשבת (משום שוחט).ממילא לנו אסור להיסמך על ידע שהושג במיקרוסקופ אלא על מראית העין הבלתי מזויינת ועל צורת החשיבה (דמיונות) שנהגה בתקופת התנ"ך וחז"ל ולנו רק נשאר לקטלג.

כינים נחשבו בהלכה כזוהמת הגוף אולי בגלל שהן טפילות של האדם ואין להן קיום עצמאי ללא פונדקאי אנושי. אולי כתוצאה מכך הן לא נחשבות כיצורים עצמאיים האסורים בהריגה בשבת (למרות שהגמרא והפוסקים תולים את זה בהתרבות עצמאית).

אילון, זה ממש לא אותו דבר. חז"ל טעו כאן מדעית. בהקשר לזכוכית או בישול זו לא טעות אלא הסתכלות ברזולוציה אחרת. המדע החז"לי לא מחייב אותנו בשום צורה.

י.ד., אם כבר אתה זונח את הטעם של הבבלי שמתרבות מהזיעה ובכל זאת אתה דבק בהיתר ולא מטעמם, אז כבר עדיף לאמץ את הטעם של הירושלמי שהסביר שבית הלל התירו הריגת כינה בשבת משום שהיא חיה זמן קצר מאוד (זו עובדה שנשארה נכונה מדעית עד היום).

אני לא בטוח שאני זונח (כמו שהסברתי שהן טפילות של המין האנושי ולכן לא מוגדרות יצור עצמאי). אבל ישנה השלכה נוספת לעובדה שאיננו מקבלים את המדע של חז"ל בדיני נטילת ידיים. אם כינים לא נוצרות מזוהמת האדם יכול להיות שלא צריך ליטול ידים אחרי פליית כינים.

יכול להיות שאין קשר וגם אם כינים נוצרות מביצים עדין הן משרות רוח רעה כמו שטענתי בפוסט פה:
https://wordpress.com/post/yuddaaled.wordpress.com/43
אבל יכול להיות שכמו שלשיטת הרב מיכי אסור להרוג כינים בשבת כך גם לא צריך ליטול ידיים לאחר פלייתן. מה דעת הרב??

אני חושב שלנטילת ידיים אין בהכרח קשר להנחה שכינים נולדות מזוהמת אדם. יש תחושה של עיסוק במשהו מגעיל ומלוכלך ולכן נוטלים ידיים. כדי לבטל הלכה דרושה טענה מוצקה.

השערי תשובה באורח חיים סימן ד ס"ק יב מחלק בין פרעוש שאיננו נוצר מזיעת האדם שרק צריך לנקות את הידים לעומת כינה שנוצרת מזיעת האדם שצריך ליטול ידים. אם כינה לא נוצרת מזיעת האדם אז לכאורה גם לא צריך ליטול ידים.

השאלה האם הוא צודק. לשיטתו פשיטא שכיום זה כבר לא נכון ולא מחייב.

זה לא לגמרי נכון לומר שחז"ל טעו.הם בכלל לא היו מדעיים.הם פעלו מתוך תפיסת המציאות הקדומה שנחשבת ביחס למדע שלנו כ "קדם מדע" (חלקו מיתולוגיה וחלקו פילוסופיה) ובסתם היינו קוראים לתפיסת מציאות זו "דמיונות".אבל אפשר לראות דמיונות אלו עצמם כראייה ברזולוצייה גסה מאוד של המציאות.במובן מסוים לטעון שחז"ל טעו זה כמו לטעון שניוטון טעה.זה פשטני קצת.ניוטון הוא אמיתי בגבולות של מהירויות נמוכות ושדות כבידה חלשים (יחסות) ובסקאלות אורך לא קטנות (קוונטים) .המציאות שהוא תיאור היא לבוש למציאות האיינשטיינית או הקוונטית.גם פה במידה מסויימת התפיסה המיתולוגית/הפילוסופית היא משהוא כמו לבוש הכי חיצוני שיש למציאות המדעית.אפשר לומר שחז"ל טעו רק בדברים שנחשבים טעות ברזולוציה שלהם עצמם ולא מטענות מרזולוציות גבוהות יותר של אמת.בעולם של בני האדם בתקופת חז"ל זה שיצורים יכולים להיווצר מתוך סביבתם ללא הורים זו "עובדה " תצפיתית.מבחינתנו זה לא "לא נכון" אלא פשוט דמיון ,("אפילו לא טעות" ,"לא מוגדר","פרימיטיבי").משהוא שבכלל לא קיים. בפרדיגמה הביולוגית המדעית הנוכחית אין כזה דבר יצור חי שנוצר ממשהוא לא חי ,חוץ משאלת ראשית החיים.