תודה על לא דבר

יש גם להוסיף שהירידה למצרים והיציאה משם עיצבו אותנו כעם, ויש מקום להודות על המכלול הזה. לאו דווקא על ההצלה כשלעצמה.
ועוד אוסיף, שהירידה למצרים לא הייתה נס אלא החלטה של אנשים. לעומת זאת, היציאה התחוללה בגלל נסים שעשה הקב"ה. לכן בפשטות נראה שהוא לא הוריד אותנו למצרים אלא רק הוציאנו משם.

גם אם זה היה כעונש על מה שאמר אברהם, רואים שהיחס בין מה שאמר למה שקיבל לא פרופורציונלי בשום צורה.
איך אתה יכול לקבוע מה פרופורציונלי?? (יש מושג "חשבונות שמים")

לכן בפשטות נראה שהוא לא הוריד אותנו למצרים אלא רק הוציאנו משם.
הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו – "ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה" (בראשית טו' 13)
רק בנס? וכי דברים שנעשם בדרך הטבע (החלטה של אנשים) אינם על פי הקב"ה? הלא גם ההחלטה של המצרים לשעבד את בני ישראל הייתה החלטה של אנשים – אז איך התקיימה הגזירה "ועבדום וענו אותם"?

אני חושב שנס הוא רק הזדמנות להודות לו על בריאת העולם וחוקיו ודרך התנהלותו שבמסגרתו אנחנו גם ניצלים מדי פעם –
אז סתם אומרים בתפילת שמו"ע מילים לבטלה? – ("ועל ניסך שבכל יום עימנו")
עליך לשנות גם את נוסח התפילה (בהצלחה!)

שמחתי לעזור

שלום לחולק,
אם לחלוק בלא טעם באת -חלוק לך פינה שבה לא תראה את הנאמר באתר, אם לחלוק בטעם – הטעם את דבריך.

קשה להודות כשנראה ברור שלא היה טובה.
אם באמונה ב'טוב הנסתר' עסקינן, הרי שאין צורך ביציאת מצרים. תאמין שהקב"ה מטיב איתך בכל יום ורגע ותודה ע"ז.

נראה לך שאין ידיעה לבורא על מעשי בנ"א שבעתיד?

בוקר טוב, אתה חדש פה?

לא עניתי על השאלה, התייחסתי בעיקר לציטוטים המצחיקים. הן של השואל והן של הנשאל.
וציטוטיך מצחיקים לא פחות.

קשה להודות כשנראה ברור שלא היה טובה.
אם באמונה ב'טוב הנסתר' עסקינן, הרי שאין צורך ביציאת מצרים. תאמין שהקב"ה מטיב איתך בכל יום ורגע ותודה ע"ז.

שאלתך שונה מהכיוון שאליו הלך השואל. אך ברור שהייתה לעם ישראל טובה גדולה גם בירידתם למצרים מעבר לגזירת בין הבתרים כנאמר וְאֶתְכֶם לָקַח ה', וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל, מִמִּצְרָיִם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה. (עיין במפרשים. ואידך זיל גמור)

חולק, משוגות הלילה הזה קשות הן.
ראשית, ללוגיקה. הקביעה מה פרופורציונלי היא של האדם ולא של הקב"ה, שכן הוא נדרש להודות. הודאה היא על מה שנראה לאדם כדורש הודאה.
אכן זכיתי סו"ס ללמוד כמה פסוקים מאותו תינוק שפסק לי פסוקו. אלא שמעבר לזה הפסוק הזה אפילו לא מראה מאומה שהרי יש בו נבואה ולא בהכרח גזירה. להיפך, מהניסוח שם עולה שהקב"ה רק מוציאנו משם אבל ירדנו בעצמנו.
ועוד היבט בלוגיקה. אם דברים שנעשים בדרך הטבע הם מעשה ידיו של הקב"ה, זו הייתה הנחת השואל. ועל כך עניתי שלא היא. רק נסים הם מעשה ידיו. שאל"כ גם תשובתי וגם תשובתך הן בעצם מעשי ידיו של הקב"ה.
לגבי שמו"ע, כבר התייחסתי כאן לא פעם.
ולגבי תשובתך שלך לשאלה (שחוזרת על דבריי בהודעה השנייה), שמחתי לעזור.
אני תוהה לסיום: יכול להיות שבלילה עדיף לך לישון, ואז אולי במהלך היום תזכה לדייק יותר (הכל בס"ד כמובן)?!…

כשחושבים על זה לעומק, העונש מתאים כמו כפפה, אמנם לא לחומרת החטא, אלא לתיקונו.
נדרים לב א: ורבי יוחנן אמר שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה שנאמר תן לי הנפש והרכוש קח לך. כלומר אברהם סבר כי מי שראוי להיכנס תחת בריתו הוא דוקא זרעו ולא מי שמבחוץ. וכניראה הסברה מאחורי זה היא שמי ששייך להיכנס בברית השם הוא מי שהתחנך לתורתו מבית, כלומר להבדיל מגרים. וזו הטעות מתקן השם בכך שעשנו כולנו גרים. כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם – ללמדך שזה דרכו של בן ישראל, כמו נולד לארץ אחרת ואחר נעשה גר. וכן הוא אומר כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי, שכל בן ישראל, גם יליד – גר. ולא יכל השם לתקן טעות זו בדור או שניים, כי אין אז שם עם חל עליהם, ואז תורף ישראל, זה הנגלה לאחר זמן שהותנו במצרים, היה כפי שראה אברהם לנכון עבור אלה הנכנסים בברית השם – חניך דרכי השם מבית. ואלהים רצה כמו לקבע את זה הדבר כשכרת הברית עִם ישראל – שישראל אינו חניך מבית, אלא גר, כולו הגיע מבחוץ (כמו אברהם). לכן היה היה עליו לקצוב אותו פרק זמן שקצב, שאין שם 'ישראל' חל אלא כאשר יש עם. ואני לא יודע מה ראה לנכון לעשות כך את ישראל, נמול אחר שבוע – גר, אבל כך מסתבר מהחטא והעונש. ולגבי חומרת החטא, אם עדיין תקשה על מה ראה לנכון "כל כך" להתאכזר ל"עם שלם" ב"משך ארבע מאות שנה"?! אין בזה כלום, כי אין שיעבודו של אחד מצטרף לשל אחר, ומבין כל אלה היחידי שחיכה במשך 430 שנה היה לא אחר מאשר הוא יתברך.

במילים אחרות, גרות זו לא אופציה נוספת זה לכתחילה.