תנועת המלקחיים – הראיה הפיזיקותיאולוגית אל מול הראיה האפיסטמית
שלום הרב,
אני מסיים כעת להקשיב לסדרה באמונה שלך ביוטיוב (תודה היא נהדרת), ואני מתקשה להבין כמה נקודות:
א. טענת שיש תנועת מלקחיים: אם אתה מאמין שהעולם נוצר במקרה אז אתה צריך לא להאמין לחושים. אבל אני חושב שלא היא, והתשובה של האתאיסט תהיה אותה תשובה: אם אתה מאמין שהעולם המורכב והמדהים הזה נוצר במקרה, ושהמורכבות הנפלאה שרואים פה היה יכול להיווצר במקרה, אז אין מניעה שתאמין גם כן שהמורכבות הנפלאה של החושים שלנו וההתאמה שלהם למציאות נוצרו גם במקרה.
ב. קושיות מהאבולוציה: אינני מבין למה אינך עונה את מה שאתה כותב עליו בספר אלוהים משחק בקוביות- שיותר סביר להניח שאבולוציה עצמה נוצרה על ידי יד מכוונת (החוקים של הפיזיקה וכו), אז לטעון שהיא המקור לאמון שלי בחושים = לטענה שאני מאמין באלוקים שיצר את העולם.
ג. טענתך שהאבולוציה לא צריכה היתה ליצור בנו אמון אלא רק ציות לחושים – אינני חושב שזו ראיה חזקה. אפשר להניח באותה מידה שיחד עם התהליך ההתפתחותי של האדם והגדלת המוח שלו נוצרו ספיחים שאחד מהם זה האמונה בחושים. זה תוצר נלווה למוח גדול יותר ומודע יותר.
ד. הטענה שאם אנחנו באבולוציה אנחנו לא צריכים להאמין לכל החושים כי אנחנו באמצע הדרך – מי אמר שאמצע הדרך אומר שהחושים טועים? אולי זה פשוט אומר שהם יתחדדו יותר – האוזן תשמע יותר טוב, העין תראה יותר טוב וכו? דווקא בגלל שאיננו יודעים איפה אנחנו בתהליך אין סיבה להניח שהם לא נכונים. גם את הטענה הזו קשה לי לקבל.
ה. גם הטענה שמי אמר שהאבולוציה נותנת לי חושים אמינים נראית לי חלשה יחסית שכן ברור שרוב מוחלט של המקרים זה אכן מה שקורה.
אודה מאוד להערותיך.
א. פספסת את הנקודה העיקרית בטיעון הזה. הטענה אינה כיצד ייתכן שהחושים נוצרו בלי יד מכוונת. ההנחה היא שהם נוצרו כך במקרה. הטענה היא שאם הם נוצרו במקרה איך אתה יכול לתת בהם אמון? מניין אתה יודע שהם אמינים? חזור לדוגמת הרכבת לסקוטלנד.
ב. את זה עניתי על הניסוח ה"פילוסופי" (הטיעון השלישי). כאן תנועת המלקחיים תוקפת את מי שלא מקבל את הטענה שהאבולוציה עצמה זוקקת יד מכוונת.
ג. אפשר להניח המון ספיחים. אז אל תשתמש באבולוציה בכלל ותטיל הכל על המקרה. אתה מבין שבטענתך אתה הופך את האבולוציה לתיאוריה שבכלל לא ניתנת להפרכה.
ד. אולי כן ואולי לא. איך אתה יודע שהם כבר מחודדים באופן מושלם? שים לב, אני מדבר על ההנחה שאפילו פספוס קטן אחד לא ייתכן (ולכן אנחנו מחפשים לו הסבר מקומי). לא על הטענה שהחושים בד"כ עובדים. עליי לחזור שוב על מה שכתבתי בסעיף א: הטענה כאן אינה כיצד זה ייתכן אלא כיצד אתה יודע מזה.
ה. לא הבנתי את השאלה.
הרב אני ממשיך בשאלות על פי החלוקה לעיל:
א. הבנתי את הטענה. אמנם, תשובתו של האתאיסט תהיה – באמת אין לאף אחד דרך לדעת האם הם משקפים את המציאות או סתם מטריקס, אבל כן יש לי סיבה להאמין לחושים שלי כי כמו שאני רואה עולם שלטענת האתאיסט נוצר במקרה, ובכל זאת יש בו סדר מופתי, כך אני גם יכול להניח שכחלק מעולם הזה, גם אני והחושים שלי שייכים לסדר הזה ואין כאן מטריקס.
ב. אבל דעתך היא אם אני מבין נכון, שהאבולוציה כן זוקקת יד מכוונת נכון? זה מה שהבנתי מספרך.
ג. אתה לא מסכים שהאבולוציה היא תיאוריה שלא ניתנת להפרכה? חשבתי שכן.
ה. טענת בשיעור שלא בטוח בכלל שחושים אמינים הם בהכרח אבולוציוניים שכן לפעמים דווקא חוסר התאמה עוזר לשרידות. הרגשתי שזו ראיה חלשה שכן די נראה שברוב המקרים התאמה למה שקיים עוזר לשרידות ומיעוט שבטל ברוב לא.
א. לא, אין לך. כי העולם שאתה רואה גם הוא מטריקס, אז מה יש לך להסיק ממנו מסקנות?
ב. בהחלט. דעתי היא גם שלא סביר שהעולם נוצר במקרה. אבל הטיעון הרביעי תוקף בהנחה שכן ייתכן שנוצר במקרה. אלו המלקחיים.
ג. המרכיב של הישרדות הכשירים אכן לא ניתן להפרכה.
ה. אני חוזר שוב להרמטיות של האמון בחושים. אם כדבריך היינו צריכים לקבל בשוויון נפש חריגות של החושים, אבל אנחנו לא. אנחנו מחפשים הסבר לכל חריגה כזאת.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer