אין מספיקין בידו לעשות תשובה – למה לא?
האומר אחטא ואשוב וכו' אין מספיקין בידו לעשות תשובה
א. למה לא? [בלי תוכניות רוחניות גרנדיוזיות, סתם מתעצל להפריש תרומות ומעשרות].
ב. אם חטא אעפ"כ, האם עכשיו השמיים ושמי השמיים סנגורים וקטגורים צריכים לאפשר לו לעשות תשובה (כמו שהם מאפשרים לכל חטא אחר)? נניח בכגון שהוא היחיד שיודע.
ג. האם יש משמעות לתשובה על העבר (להבדיל מקבלה לעתיד) אם אין שכר ועונש או החרבת עולמות רוחניים?
ד. אמר אחטא ואשוב, וחטא, ותיכף מת באונס. אם מיד אחרי החטא הוא רצה כבר לפתוח בהליך של תשובה, ומן השמיים אנסוהו. אז מה רוצים ממנו? חסרים לו אמנם כמה פרוטוקולים (חרטה וידוי קבלה) אבל הם לכאורה רק סימן. בסימנים לכאורה בפשטות אונסא כמאן דעביד.
א. כדי שלא יבנה על כך וירשה לעצמו לחטוא.
ב. אני מניח שבבסוף מאפשרים לכולם, אבל אולי יהיה לו קשה יותר.
ג. בהחלט. אדם צריך לעשות תשובה על מעשה רע שעשה. גם בתמונת עולם חילונית כשאדם פוגע בחברו יש ערך שיעשה תשובה. גם בלי שהוא מקבל על כך פרס כלשהו.
ד. אם הוא רצה באמת לעשות תשובה הוא בעל תשובה. לא צריך לעשות תשובה, צריך לשוב. ר"א בן דורדיא הפך מחוטא מוחלט לצדיק גמור ברגעים. רשע המקדש אישה על מנת שהוא צדיק גמור חוששים לקידושיו שמא עשה תשובה. גם כאן זה ברגע אחד.
א. עדיין לא ברור לי למה שלא יבנה על זה? כולם (האיש וה') יוצאים מרוצים כמו הערמה בתוך ההלכה. מה נשאר רע בחוטא או בעולם אחרי שעשה תשובה?
ב. תודה. (אם מקשים עליו יותר מעל אחרים אז עדיין זה נראה לי מוזר אבל נניח).
ג. לא כ"כ הבנתי. בתמונת עולם חילונית אני מבין את הכל כאינדיקציות לעתיד (או לאישיות בהווה), הרי העבר או השלכותיו כבר לא משתנים.
ד. כלומר אם הוא מחזיק בדעתו הקודמת (לשוב) אז מיד אחרי החטא הוא כבר בעל תשובה (והשמים לא הצליחו לא להספיק בידו)? אז כל העסק כאן הוא באחד שחטא ואז שינה את דעתו וכבר לא רוצה לשוב, ואז אומרים שבמקרה כזה לא יספיקו בידו לשנות את דעתו עוד פעם?
[אגב על 'רבי' אלעזר בן דורדיא, שמעתי פעם: למה קראו לו רבי? אם עשה תשובה אז הוא יהודי כשר, אבל תואר רבי מנין? והשיבו שהוא לימד את העולם בדיוק את זה שיש קונה עולמו בשעה אחת.
עדיין יש לדקדק כי את זה למדנו מעצמנו על פי המעשים שלו, אם אני רואה שוטר בא לתפוס גנב ומסיק שיש שוטרים בעולם אז הגנב זכאי לקרדיט על שלימד אותי משהו? ואין לומר שהוא מראש ניסה לקנות את עולמו בשעה אחת כי הרי לא ידע שתצא נשמתו (אחרת זה גם איסור).]
ראשית, אם הוא יחטא לא בטוח שיעשה תשובה. לכן עדיף למנוע את החטא מעיקרא. שנית, אתה מניח שחטא לא מותיר את רישומו אם נעשתה תשובה. אני בכלל לא בטוח בזה.
ג. נכון. זה לא משנה את העבר ועדיין יש ערך בעשיית תשובה (עצם החרטה). זו אישיות שלימה יותר.
ד. לא הבנתי את הפלפול הזה. אמרתי שאם הוא רצה לעשות תשובה אז הוא בעל תשובה. השאלה האם יקרה מקרה כזה או שמהשמיםם ימנעו את זה, זו שאלה אחרת (שהתייחסתי אליה קודם).
אולי שמעת את זה ממני. הדברים כתובים במאמרי על התשובה:
https://mikyab.net/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d/%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%aa%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%98%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%94%d7%95%d7%aa
וגם אם למדנו ממנו משהו במתעסק ניתן לקרוא לו רבי. להיקרא רבי אינו מצווה שצריכה כוונה.
תודה.
(את ההסבר שר"א בן דורדיא נקרא רבי כי לימד את העולם (דבר אחד) שיש קונה עולמו שמעתי מהרב נחום ברוידא, אבל דומני שהוא ציטט מישהו אחר. את המאמר לא זוכר שקראתי (וגם לא שום דבר אחר משלך על תשובה) אבל ייתכן בהחלט שקראתי אותו פעם. בכל מקרה אקרא אותו כמובן (תודה גם עליו ועל ההפניה)).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer