אינטואיציה

1. אין הבדל.
2. כך הרב הגדיר את זה[ ראיון עם הרב ד"ר מיכאל אברהם (מאתר "זווית אחרת" שנסגר)וז"ל

שאלה לסיכום, באחת מהרצאותיך אמרת שאתה דוחה את ההגדרה שלך כ'הוגה יהודי'. מדוע?

הספר השני בטרילוגיה, אשר מוקדש לתחום ההגות היהודית, בדיוק בה להסביר מדוע אין תחום כזה 'הגות יהודית' או 'מחשבת ישראל'. תחומים אלו עוסקים בשאלות עובדתיות – האם הקב"ה משגיח?, האם עם ישראל הוא מיוחד? האם ארץ ישראל היא סגולית? – אלו שאלות עובדתיות, גם אם אין מתודה מדעית לבחון אותן. בעובדות יש נכון ולא נכון. אם עובדות אלו נכונות אז זה מחייב גם כל גוי להגיד שזה נכון, אם כי שאלות אלו עשויות לא לעניין את אותו הגוי. ואם עובדות אלו לא נכונות אז מה זה משנה אם היהודים מאמינים שזה נכון? מבחינתי מה שמעניין הוא מה שיש לפילוסופיה הנכונה להגיד, לא לפילוסופיה היהודית. מה זה משנה אם מי שטען טענה מסוימת זה הרמב"ם או קאנט? יכול להיות שהרמב"ם טען טענות לא נכונות וקאנט טען דווקא טענות נכונות, אז מבחינתי מה שקאנט אמר זה מחשבת ישראל ומה שהרמב"ם אמר זה שטויות. אני הוגה יהודי עם פסיק בין שתי ההגדות – הוגה, יהודי – אין קשר בין שתי העובדות הללו.
4. אז על מה אנשים עצבניים על הרב הרי כך מקובלנו מרבותינו?

הבאת מהטרילוגיה ןהתימוכין מהראיון. אבל גם בראיון לא כתוב אחרת.
4. לא הבנתי את השאלה. אנשים לא עצבניים על הטענה שיש עקרונות במחשבת ישראל שמבוססים על סברה. קשה לי לראות מי שחולק על כך. השאלה היא מה לגבי העיקרים, ועוד שאלה מה מעמדן של סברות חכמים. אני מניח שעל זה עצבניים.

כתוב ממש כמו שכתבתי בהתחלה "הספר השני בטרילוגיה, אשר מוקדש לתחום ההגות היהודית, בדיוק בה להסביר מדוע אין תחום כזה 'הגות יהודית' או 'מחשבת ישראל'. תחומים אלו עוסקים בשאלות עובדתיות"
הרי כמו שכתבתי שאין מחשבת ישראל וגם הראיה היא אמנם מהראיון אבל בתוך הראיון כתוב שזה מה שכתוב בספר השני בטרילוגיה.

מה יש להתעצבן אם כך חכמים עצמם למדו שעל עובדות מטא הלכתיות אפשר להתווכח מסברא?
אלא שהם סבורים שגם עובדות הם מהשמים

עזוב את הפלפולים, זה לא מה שכתבתי בספר ולא בראיון.
יש דוגמה דתית שלפיה חכמים לא טועים. רוח הקודש, אלו ואלו, השגחה על מה שמתקבל בציבור, או כל מה שתרצה.

אם הדוגמה לא מוצדקת התוקף היחיד שיש לתושב"ע זה הנכונות שלנו לקיים את ההלכות הנגזרות ממנו?

אתה מערבב. תוקף תושבע"פ נוא בדיוק כמו תושב"כ. מכוח ציווי אלוקי. השאלה מי המוסמך לתקן תקנות ולפרש את תושב"כ. סמכות זו מסורה לסנהדרין מכוח "לא תסור". מעבר להם זה רק התלמוד, אבל לא מכוח "לא תסור" אלא בגלל שקיבלנו אותו על עצמנו.
זה התוקף היחיד לתלמוד גם אם מקבלים את הדוגמה הזאת. אם חכמי התלמוד לא טועים זה נותן להם סמכות מהותית אבל לא פורמלית. לגבי ההבדל בין שתי אלו, חפש כאן באתר.