איפה המוסר באל בתורה ובהלכה?

שלום רב, שמעתי במהלך השיעורים שלך שאתה מציין שלדעתך המוסר אינו יחסי, שאמנם לא כולנו מרגישים אותו דבר אך אף על פי כן יש מוסר אלוקי (או אבסולוטי, אם תרצה) שהוא מוסר אמיתי שהתורה מנסה לבאר לנו.
אני מנסה להבין כיצד זה מסתדר, אם אנו רואים שחז״ל חולקים באופן מפורש על המוסר האלוקי בפסקי ההלכה, בין אם לגבי ״עין תחת עין״ או ״השור ייסקל וגם בעליו יומת״, וגם במקרים אחרים אנו רואים שחז״ל נוקטים במוסר שונה מזה הכתוב בתורה.
גם משה הלברטל, בספרו ״מהפכות פרשניות בהתהוותן, מראה שחז״ל הונהגו על ידי התפיסה המוסרית האישית שלהם, וכמובן יש את דברי הגר״א – הלכה עוקרת את המקרא.
לאור כל זה, האם יש להלכה דבר וחצי דבר עם המוסר האלוקי?
אם איננו לוקחים את המוסר מתוך המקרא אלא מפרשים אותו כרצוננו, איך אפשר להגיד שיש מוסר שלקחנו ממקום שאיננו הנטיות האישיות שלנו?ֿ
ואם המוסר הוא אכן הנטייה האישית שלנו, איך אפשר להגיד שאנו מבררים מוסר אלוקי כלשהו? או אפילו שמוסר זה קיים? (כמובן שמה שכתבתי לא *סותר* את קיום המוסר האלוקי, הוא פשוט מוסר נשגב ולא נגיש בשום צורה עבורנו, ולכן כל דיון בו הוא חסר כל משמעות, לפחות להבנתי)
עולה כאן שאלה נוספת, אם חזל הם הסמכות, והם יכולים לחתור תחת התורה, האם לאלוקים יש מקום במשוואה הזו? האם אנחנו עבדי ה או עבדי חזל?
הרי גם הכללים שמגבילים את חזל (לכאורה) נוצרו על ידי חזל עצמם, וגם עליהם יש מחלוקת (למרות שאיני בקיא בנושא אבל ככה זה נראה)