ארבע דרכי מוצא למשמעות החיים

אז בכבוד תן עוד דרכי מוצא אם אתה חושב שדבריו הם שטויות.

בס"ד עש"ק זאת חקת תש"פ

לא' – שלום רב,

העובדה שאדם משתוקק בטירוף למצוא את משמעות החיים, מעידה שהוא מניח מראש שהחיים נוצרו במכוון על ידי מישהו תבוני ולכן חייבת להיות להם משמעות.

אם אני קוף שעבר כתוצאה מתקלות כלשהן מוטציה שגרמה לו לאובדן הפרווה, לאובדן כושר הטיפוס ושלוות הנפש – אין לי כל צורך לחפש משמעות. די לי שאחפש ואמצע בננה טעימה ומהנה.

אם חשובה לי המשמעות בחיי – סימן שאני מניח שיש מי שיצר אותם, אלא שמשום מה הוא לא גילה לי מה משמעות זו. אולי היוצר האלמוני מחכה שאגדיר לעצמי את מה שנותן משמעות לךחיי.

עכ"פ לדרכי המוצא של טולסטוי הייתי מוסיף דרך חמישית: לעשות מעשים שייטיבו גם לאחרים. למשל לכתוב סיפורים יפים שייהנה מהם רמד"א, או לנסח חיבוטי נפש פילוסופיים להנאתו של א' 🙂

בברכה, סמיון גרישה לווינגייב

על מי אנחנו עובדים שצ"ל? רק מטומטם לא ירצה להתאבד, כי הכל הבל ורעות רוח. ושנאתי את החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש. ויש מצב שאני סתם מצוברח ומחר כל זה יעבור לי.

בס"ד עש"ק וראה אותו וחי תש"פ

לא' – שלום רב,

בדיחה מפורסמת על ברסלבר חבדנ"ק ומרכזניק שנשלחו לגיהנם. צעק הברסלבר: 'רבנו, תוציא אותי'. בא רבי נחמן, תפס אותו בפיאות והוציא אותו. צעק החבדניק: 'רבנו, תוציא אותי'. בא הרבי ואמר לו: 'אתה כאן בשליחות, תפתח פה בית חב"ד'. צעק המרכזניק: 'רבנו תוציא אותי'. בא הרב קוק, מסתכל ואומר: 'וואו, כאן אתחלתא דגן עדן'.

שלושת החברים, אדם אחד הן. שלושה שלבים נהם בהתמודדות עם הרוע והכיעור שבעולם. הרגש הטבעי הבריא הוא התקוממות וסלידה: 'בעולם כזה אי אפשר ואין טעם לחיות'. זה רגש מאד בריא, אכן אסור להשלים עם הרוע.

אך השלב הבא הוא: רגע, אולי אפשר לשפר קצת את המצב, לעשות את העולם קצת יותר נעים ונחמד ופחות רע ומאיים? קימעא קימעא להשקיע את הכוחות בעשייה המזרימה לעושיה ולסביבתו 'מעט אור' הדוחה 'הרבה מן החושך'. וכמשל של החפץ חיים על מוכרת התפוחים שהדוכן שלה נפל וכולם באים וחוטפים והיא עומדת נדהמת ואובדת עצות. אומר לה הפיקח: כולם חוטפים, תחטפי גם את, שיישאר לך משהו…'.

והשלב השלישי, כשרואים שבאמת קימעא קימעא יש קצת שיפור, עולה המחשבה: 'אולי כך מובנה העולם, שיתקדם וישתפר בהדרגה'. אולי תחושת הרע באה כדי להמריץ אותנו לשפר את העולם, כדי להפוך את הגיהנם לאתחלתא דגן עדן?

לא בכדי נקרא 'קוקה קולה' 'טעם החיים'. הרי מה זה 'קוקה קולה'? לוקחים דבר מר ושחור והופכים אותו למתוק ותוסס 🙂

זו המחזוריות: ששה ימי מעשה לחוצים, ויום של 'מעין עולם הבא' שבהם מסתכלים אחורה ואומרים: 'וואו, הזזנו את העולם טיפ טיפה קדימה, בשבוע הבא נתקדם עוד קצת'.

בברכת שבתא טבא, ש"צ

מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות.

כדאי לשים לב שחלק מתחושת הרוע הנוראה, היא קצת מופרזת. הבעייה היא התקשורת המביאה לנו אונליין 27/7 בצורה מודגשת ומובלטת את כל הפשעים והזוועות האסונות והצרות שבכל העולם כולו בצורה מרוכזת ומועצמת.

על הטוב המצוי כי כמה וכמה וכמה – לא מדברים, הוא מובן מאליו. חושבים על זה שחיים כאן בארץ מיליוני יהודים, במדינה עצמאית ודמוקרטית שבה אפשר לחיות חיים יהודיים מלאים ללא פחד ורדיפה. מדינה משגשגת כלכלית ותרבותית, מדינית ובטחונית? נכון יש בעיות בלי סוף. וזה סימן שאנחנו חיים. למתים אין בעיות…

אין להתעלם מהבעיות וצריך להתמודד איתם, אך צריך פרופורציות בחיים. אסור לתת למעט הבעייתי לקלקל את שמחתנו בטוב המרובה שקיים כבר בהווה, ובע"ה ירבה בעתיד.

בברכה, ש"צ

עד שכולם ייעלמו.

א., למי שאין אמונה שתציל אותו מחוסר משמעות בקיום הייתי מציע לקחת כדור או סמים ואותה חרדה מהריק הקיומי אולי תעבור …
לא הבנתי מה בדיוק אתה מבקש מהרב מיכי. זו שאלה פסיכותרפית ?

לשי – שלום רב,

הרי זה תפקיד ה'פילוסוף', לשפר את התחושות כדי להעצים את הרצון לחיות, הלא זה שמו: feel או סוף' 🙂

בברכה, פיל ללא סוף

ולגבי כדור – הכי טוב 'כדור סל'…

לא ביקשתי ואולי גם לא שאלתי. אני מדבר כי אנחנו מדברים וכותב כי אנחנו כותבים.

"משמעות החיים" כאילו שיש לזה מובן בכלל. אם כבר תרצה למצוא לזה מובן אז משמעות החיים הינו נושא שנחקר במדע הביולוגיה.

כשאתה רוצה לדעת את "משמעות החיים" אתה בסך הכל משקר (כמו כולנו). מה שאתה רוצה לדעת זה מה יגרום לך להרגיש טוב.

כלומר, אתה מרגיש רע, ואתה רוצה לדעת מה יגרום לך להרגיש טוב.

אתה לא יודע למה אתה מרגיש רע, אז אתה מדמה לעצמך שזה נובע מעצם היותך חי, ומכאן אתה חושב שמה שמפריע לך זה שאינך יודע את משמעות החיים. אבל זה קשקוש.

בקיצור ובלי להאריך, הפיתרון זה שתמצא מטרה ושתרדוף אחריה.

נקודה.

הפוסק האחרון,
נראה לי שהשאלה על משמעות החיים יכולה להתפרש באופן אתי ודתי ובאופן אסתטי. יש לי תחושה שהרבה אנשים משתמשים במילים האלה אבל לא באותו מובן. במובן הדתי והאתי זו שאלה מהו "הטוב" שלאורו ראוי לחיות, ובמובן הזה יש לשאלה הזו משמעות קריטית ואמיתית. זו שאלה שכל אדם משכיל חייב לשאול את עצמו. יש אנשים ששואלים את השאלה הזאת מתוך תחושה של ריקנות פנימית שהיא תחושה מוסרית ולא הייתי מזלזל בה כל כל מהר.

שניכם פטפטנים קשקשנים.

שי.
לא מקבל זאת.
אלו ששאלו מה משמעות החיים שאלו זאת מתוך ריקנות פנימית. גם אם היו גדולי דת.
אני לא מזלזל כלל בריקנות פנימית.

א. לדוגמה נמצא בסתירה. מצד אחד הוא מלא בעצמו אך מצד שני בפנים יש לו חור שחור של ריקנות פנימית.

בס"ד ז' בתמוז תש"פ

עוד דרך יעילה להעצים את רצון החיים של האדם היא: להקניט אותו. כשאדם מתעצ'בן ומרגיש שמזלזלים בו – מתעוררים אצלו כוחות מחודשים להוכיח את עצמו.

בברכה, אדרנה לין

אך השיטה לא כל כך מומלצת, כי לפעמים המזולזל נכנס לדיכאון, כך שצריך מומחיות והכירות אישית טובה כדי להחליט אם כדאי להפעיל 'טיפול ע"י הקנטה.

הפוסק האחרון,
תחושת "ריקנות פנימית" נובעת מחסך רוחני. זו תחושה שיש משהו רוחני שדורש מילוי. נראה לכאורה שדתיות היא נטיית נפש לא פחות חשובה משאר נטיות הנפש הגבוהות (במדרג של מאסלו) כמו הנטייה לאסתטיקה או אחדות.

עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל

חסך רוחני? מי אמר לך? מה זה בכלל אומר? אם אדליק מאוורר שיעשה הרבה רוח אז החסך יתמלא?
אם אקרא הרבה הזיות רוחניות אז החסך יתמלא?
המציאות מראה שלא. לכן זה לא חסך "רוחני".

אחרון הקשקשנים, אם אתה חושב שאני 'מלא בעצמי' זה אומר שאני באמת 'מלא בעצמי'? ואם אתה חושב שיש לי 'חור שחור של ריקנות פנימית' אז זה אומר שבאמת יש לי את זה?

לא. יש לך משהו אחר. אבל זה לא רחוק מזה.

מעניין. בטח זה סוד גנוז רק לך, כי הרי אתה בוחן ליבות וכליות.

ידוע גם לך ולכל מי שמכיר אותך.

מי שמכיר אותי – לא מכיר אותי. ה'אני' שלי הוא רעיון כמו שהשם שלי הוא רעיון ויש אינספור 'אני' כמו שהבריק גורדייף. וכל אחד מוציא ממך משהו אחר.