ביעור חמץ
רב חיים חוקר האם חמץ הוא איסור גברא (על האדם מוטל החיוב שלא יהיה חמץ בבעלותו) או חפצא (הוא עצמו חתיכה דאיסורא), ואומר שנפקא מינה חקירה בדין ביעור חמץ, האם זה דין שלילי ואם כבר אין לי חמץ אני לא מחוייב לקנות מחדש ולבערו (חמץ איסור גברא) או שזה דין חיובי לעשות את פעולת ביעור חמץ (איסור חפצא).
אבל לי נראה שזאת נ״מ חלשה, כלומר גם אם נגיד שחמץ איסור חפצא, אם תכלס במציאות אין לי חמץ כבר שבוע לפני הפסח אז אין לי את האיסור, במילים אחרות גם אם חמץ איסורו חפצא בכל זאת ביעורו בזה שאין לי אותו, וגם דרך שלילית ניתן לקיים את זה.
מה דעתך ?
לא מוכרת לי חקירה כזאת של ר"ח. הוא חוקר בגדר מצוות תשביתו ולא בגדר איסור חמץ. יש לי סדרת שיעורים על הנושא בשיעורי פסחים כאן באתר. שם הארכתי בזה טובא.
אעיין. אבל השאלה לא הייתה על מי שאמר את החקירה אלא על החקירה עצמה.
דגיג שהצעתי לפניך את החקירה דלעיל ואת דחיית הנפקא מינה שלה, עם איזה צד היית מסכים, הנפקא מינה או דחייתה ?
תיקון : נגיד שהצעתי …
גם מה שעניתי לא עסק במי שאמר אלא בשאלה עצמה. אין שום קשר בין החקירה לבין הנפ"מ. לכן ר"ח גם לא עשה אותה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer