בעניין הנבואה

אני חושב שיש הבדל גדול בין עדות לנבואה. התנאי לקבלת עדות הוא חקירה מעמיקה של העד, אם אדם יבוא לבי"ד ויכריז "ראובן רצח את שמעון" וילך ללא פירוט וללא חקירה, בי"ד כלל לא יתייחס לעדות כזאת. חקירת העד היא חיונית ולא רק בגלל האמינות. חקירת העד חשובה משתי סיבות: א. כדי לוודא שהעד ישר ואינו עד שקר. ב. כדי לדעת את פרטי המקרה על דיוקם עד הפרט הכי קטן. הסיבה השניה חשובה כי יתכן שהעד מפרש את מה שראה לא נכון. הוא מעיד שראובן רצח את שמעון אבל כשאנו חוקרים אותו על הפרטים מסתבר שהוא רק ראה את ראובן אוחז סכין מלאה בדם ושמעון שוכב תחתיו ללא רוח חיים ואין אף אדם אחר באיזור, מבחינת העד ברור בוודאות שראובן הוא זה שרצח את שמעון אך בעצם זו לא המציאות אלא הפרשנות שלו למה שראה. ייתכן להיפך שראובן נסה להציל את שמעון.
האדם באופן אוטומטי נותן פרשנות למציאות שרואות עיניו, אנו כבי"ד צריכים לחוקרו היטב ולגלות מדבריו את המציאות המדוייקת ולא לקבל את הפרשנות שלו כמציאות.
זה פרט שחסר לנו בחקירת הנבואה. אני משווה את הנבואה לפיקח ועיוור בדומה לדוגמא של הרב במחברת. הנביא הוא פיקח בעולם של עיוורים מלידה. בי"ד עיוור מלידה לא יכול לחקור עד פיקח מהסיבה הפשוטה שהוא כלל לא יודע מה זה "ראיה" ואין לו מושג כלל איך חוקרים דבר כזה הוא לא יוכל לשאל את העד את הפרטיים הקריטיים בשביל לגלות האם זאת המציאות או האם זאת הפרשנות השגויה של העד למציאות. לכן הוא לא יוכל להסיק אף מסקנה מעדות שכזו. כך לגבי נבואה אין לנו שום אפשרות לברר את המציאות המדוייקת, אין לנו מושג מה קורה בחוויה הזאת שנקראת נבואה. כשהנביא אומר לנו שהוא ראה משהו הוא לא מתכוון שהוא באמת ראה, פשוט זה המושג שאנחנו מכירים אז הוא משתמש במושג הזה. זה כמו שהפיקח בעולם של עיוורים ירצה להסביר להם ש"פרח יפה" והוא יגיד להם ש"פרח טעים" כי יפה הוא מושג שלא קיים בעולם ו"טעים" יראה לו הסבר הכי קרוב. כמובן שהוא מטעה ומבלבל אותם העיוורים עוד עלולים לאכול את הפרח. הדוגמא הזו ממחישה כמה בעייתית היכולת שלנו לחקור את הנבואה.
בנבואה יש לנו עוד אלמנט נוסף בעייתי. פעמיים רבות הנביא כלל לא מספר לנו את המציאות שהוא חווה אלא את המסקנה שהוא מסיק ממנה, הוא אינו טוען טענה עובדתית אלא טענה נורמטיבית (כפי שהרב השתמש במושג בהתכתבות שלנו בעניין החובה). משה רבינו אומר לעם ישראל "צריך לשמור שבת". זה מחמיר את הבעייתיות ביכולת שלנו לחקור את הנבואה. יתכן שהוא נביא אמת והוא חווה חויה מסוימת (שאיננו מבינים מהי) אבל המסקנה הנורמטיבית שהוא מסיק מהחוויה שגויה. ולנו אין אפשרות לעקוב אחרי כל התהליך ולחקור אותו.

לסיכום, אם אנחנו משווים נבואה לעדות, אנחנו צריכים לחקור שני דברים:
1. אמינות העד.
2. אמינות הפרשנות של העד שהיא אכן תואמת למציאות כמו שהיא.
ובנוסף על העדות שעוסקת בעובדות בנבואה אנו צריכים לחקור את:
3. אמינות המסקנה הנורמטיבית.

למיטב הבנתי, את סעיף 1 אולי יש לנו אפשרות לחקור. אבל את סעיפים 2 ו-3 אין לנו כלל את הכלים לחקור גם עם הנביא היה כאן לפנינו, קל וחומר כשמדובר על אירוע לפני למעלה מ3000 שנה.

יישר כוח גדול על הזמן, הסבלנות והמאמץ!
כל טוב.

אני לא רואה חשיבות להבדל הזה. בשורה התחתונה מדובר על התרשמות כמו שאתה מתרשם מכל אדם שאומר לך משהו (עונה לך מה השעה או איך מגיעים למקום כלשהו), כולל עדים. אם זה אמין בעיניך אתה מקבל ואם לא אז לא. הארכתי בכך בספרי אמת ולא יציב.

1. איך אדע שזה לא הזיות? גם אדם שהוזה רואה ושומע דברים והוא בטוח באמיתותם.
2. אני מתפלא שהרב לא רואה את חשיבות ההבדל. אם לבית הדין של הרב היה מגיע עד, תאורטית לצורך הדוגמא אין לנו חשש שהוא משקר אנחנו יודעים בוודאות שהוא אדם ישר, והוא אומר "ראובן רצח את שמעון" לפני שהרב מספיק לשאול אותו פרטים על המקרה העד מקבל התקף לב ומת. האם הרב היה מקבל את העדות הזו? (נוציא מהמשוואה את הכללים ההלכתיים, רק על פי שכל ישר).
3. יש הבדל אם אני מבקש לדעת עובדה פשוטה כמו מה שעה, שיש סיכויים נמוכים לטעות בה, או שאני מבקש לדעת עובדה שפחות פשוט לברר אותה, לדוגמא תצפית מדעית מורכבת שאני יודע שיש אפשרות גדולה לטעות בה. כמה הרב היה סומך, אפילו על הבנאדם הכי נאמן בעולם, בתצפית מדעית כזו שנעשתה רק פעם אחת? אני בטוח שבאופן כללי הרב מאמין בתצפיות מדעיות אבל אני בספק אם הרב היה מאמין לתצפית אחת שנעשתה בעניין מורכב שאפשר לטעות בו. גם לגבי התגלות, נניח שאני מאמין באופן כללי שיש דבר כזה, אבל ההתגלות שבה ניתנה התורה קרתה פעם אחת בלבד לאדם אחד בלבד (גם אם בהתחלה הייתה התגלות המונית ההתגלות שבה ניתנה התורה הייתה רק למשה). והתורה היא עניין סופר מורכב שאפשר לטעות בו מאות טעויות.

אנחנו חוזרים על עצמנו. הנביא מגיע על רקע אמירות של התורה שיהיו נביאים. אם אתה מאמין בתורה זה מחזק בהחלט את האמון האפריורי שלך בנביא שאתה פוגש.
1. תתרשם ותחליט.
2. אולי כן. תלוי בהתרשמות שלי ממנו.
3. זה בכלל לא משנה. בין אם מדובר בטעות ובין אם מדובר בשקר, לגבי שניהם הדבר תלוי בהתרשמות שלך. כך אתה מקבל החלטות בכל תחום וגם כאן.

האם התרשמות = תחושת בטן?

אפשר לקרוא לזה כך. אם כי זה ביטוי ממעט. אבל בלעדיו אינך מקבל שום החלטה.