בעניין הסתר הפנים
היי מיכי
על אף שכבר הצגתי בעבר בפניך את רעיוני בדבר הסתר הפנים, לא עשיתי זאת בפרוט, הפעם אני רוצה לשאול בצורה ממוקדת מהי דעתך על רעיוני שהאסונות שפקדו את עם ישראל הינם ביטוי למורת רוחו של הקב"ה לעובדה [מחדל?!] שעם ישראל בחר להתמקד בשימור זהותו הייחודית במקום להעמיק ולהבין דבר מתוך דבר- שתפקידנו העיקרי הוא לשפר את תפיסת העולם של יתר האומות , ובדרך זו לשפר גם את התנהגותם.
. למשל- האם גזרת הגורל היא שהנחלת האמונה באל האחד לעובדי האלילים היתה חייבת להיות "משוככת" באמצעות "השילוש הקדוש" ?! או קבלת המונותאיזם בגירסה שמחייבת לקבל את מוחמד כאחרון הנביאים על שלל הבעיות שנילוות לכך?
האם יש במקורותינו משהו שיכול להפריך את הטענה שלי?
זה מזכיר לי את הוויכוחים שהיו לי עם בת זוגי לשעבר, שטענה בדיוק בעניין זה: אנו ננהג כפי שאנו מצווים, וניבדל מהגויים. הגויים יראו את אורחות חיינו וכך הם ילמדו מאיתנו איך להתנהג .
אותו זמן עוד לא הבנתי [יותר נכון -עוד לא ניסחתי לעצמי]: שהיתבדלות יוצרת חציצה רגשית והרבה פעמים התוצאה של היבדלות זו היא טינה.
ואני חוזר לעניין הסתר הפנים, ואני מפנתז איך שהקב"ה סופק כפיו בייאוש וצועק: איזה אהבלים הם היהודים!
אין הם מבינים שהיבדלות תגרום רק שנאה?!
אילו תלמידי החכמים היו מקדישים יותר אנרגיה חשיבתית ויצירתיות לברור הדרכים בהן אפשר יהיה להפחית את האלימות בעולמנו במקום להתמקד בהליכות טומאה כשרות ושבת, אולי עולמנו היה נראה אחרת!.
אז בינתיים כל טוב לך